מתקצר: פרופ' מרדכי רוזנר

פרדוקס השמנת-יתר במלנומה של האובאה: BMI גבוה קשור לסיכון נמוך של פיזור גרורתי  

מלנומה של האובאה הינה הממאירות התוך עינית השכיחה ביותר במבוגרים. בעת האבחנה ל- 2% מהחולים יש ממצאים קליניים של גרורות. במהלך 20 שנים השרידות של חולי מלנומה של האובאה היא 60%. הדבר מיוחס לפיזור מיקרומטסטזות מהעין לאברים רחוקים בשלב מוקדם של המחלה, והמיקרומטסטזות הללו נשארות רדומות במשך שנים.

בשלב בו התאים הממאירים יוצרים גרורות שניתנות לזיהוי בהדמייה, השרידות של החולים היא בממוצע כשנה אחת. אי לכך, מציאת משתנים המשפיעים על הפיכת המיקרומטסטזות לגרורות גדולות תהיה צעד חשוב בהבנת רבה יותר של המחלה ושל הגורמים לתמותה ממנה, ובהכוונה במה לנסות לטפל כדי לשפר את השרידות.

בעוד שמחקרים רבים התמקדו בקשרים שבין תאי מלנומה והמערכת האימונית, רק מעט מחקרים בדקו את ההשפעות של משתנים מטבוליים. בהתחשב בתצפיות קודמות, שהשמנת-יתר גורמת לדלקת סיסטמית שתורמת להתפתחות של סרטן השד, ניתן לצפות ששינוי בדיאטה ישפיע על המערכת האימונית, והפחתת התזונה עשויה להפעיל אוטופגיה (autophagy) בתאי הסרטן הרדומים.

נראה שלמצב המטבולי של החולים יש תפקיד חשוב בשיווי המשקל בין מצב רדום ומצב פרוליפרטיבי של המיקרומטסטזות של מלנומה של האובאה.

במחקר הנוכחי בדקו החוקרים את הקשר בין התפתחות גרורות של מלנומה של האובאה לבין השמנת-יתר ומדדים מטבוליים אחרים.

לצורך זה נאסף מידע על מספר סמנים של המצב המטבולי של החולים, כולל מדד מסת הגוף body mass index (BMI), מחלות קרדיווסקולריות, סוכרת, נטילת נוגדי-קרישה, קבלת טיפול ביתר לחץ-דם, במשתנים, בסטטינים ובהיפותירואידיזם, ונבדקה ההתאמה בנתוני ההישרדות הרטרוספקטיביים באוכלוסייה גדולה עם ייצוג לאומי בשבדיה. בקבוצת מחקר שנייה, קטנה יותר ונפרדת, נבדקו הרמות של ה- adipokine leptin בסרום בזמן האבחנה הראשונית של המלנומה והביטוי הראשוני של ה- leptin receptor RNA של הגידול.

רמת הלפטין בסרום נמצאת בהתאמה למסת שומן-גוף גבוהה ונחקרה כתורמת לאנגיוגנזה בגידול, ובעקבות זאת – מעודדת פרוליפרציה של תאי גזע ועמידות לטיפול.

הוספת בדיקה זו למחקר תאפשר להעריך את החשיבות של לפטין ומאסת הגוף לסיכון של התפתחות גרורות שמאובחנות באופן קליני. בקבוצת מחקר שלישית נבדקו מדדים פרוגנוסטיים שכללו מוטציות BAP1 והמורפולוגיה של תאי הגידול. 

החוקרים היו משבדיה. קבוצת המחקר העיקרית כללה 581 חולים ו- 116 (20%) מתוכם היו עם השמנת-יתר. שבעה המהווים 1% היו עם מחלה גרורתית בעת האבחנה הראשונית. בבדיקה הסטטיסטית (univariate Cox regressions) נמצא שקוטר הגידול, סוכרת סוג II, ושימוש באינסולין היו קשורים למחלה גרורתית, אך החולים עם השמנת-יתר היו עם סיכון נמוך יותר.

ההשפעה הפרוגנוסטית הטובה של השמנת-יתר נמצאה גם בבדיקות רגרסיה מרובות משתנים. בבחינת גורמי סיכון נמצא שהשכיחות של תמותה ממלנומה הייתה נמוכה יותר באופן משמעותי עבור חולים עם השמנת-יתר.

בקבוצת המחקר השנייה שכללה 80 חולים, נמצא שרמת לפטין בסרום גבוהה מהרמה המדיאנית הייתה קשורה לסיכון מופחת להתפתחות גרורות, ללא קשר למגדר של החולים ולדרגת הגידול בעת האבחנה הראשונית. בדומה לכך, גם בקבוצת המחקר השלישית שגם היא כללה 80 חולים, נמצא שגידולים עם מוטציית BAD1 ותאים אפיתלואידים, היו עם רמות ביטוי גבוהות יותר של leptin receptor RNA והתאמה שלילית לרמות גבוהות של לפטין בסרום.

המסקנות היו שהשמנת-יתר ורמות לפטין גבוהות בסרום קשורות לסיכון מוקטן להתפתחות גרורות ולתמותה ממלנומה של האובאה. ממצאים אלה יכולים לעזור בצפיית הפרוגנוזה של חולה עם מלנומה של האובאה. במחקר נוסף עשוי לגלות משתנים מטבוליים אשר ניתנים לטיפול.