מתקצר: פרופ' מרדכי רוזנר

לטקסט המלא

גלאוקומה עלולה לגרום לנזק מתקדם בעצב הראייה שמתבטא באיבוד שדה ראייה. גלאוקומה בזמן הריון הינה נדירה והשכיחות של גלאוקומה פתוחת זווית היא 0.48% בגיל 15-24 שנים, 0.42% בגיל 25-35 שנים, ו- 0.73% בגיל 35-44 שנים.

הטיפול בגלאוקומה בהריון הינו מאתגר בגלל החשש מתופעות לוואי של הטיפול לאם ולעובר. ה- FDA סיווג את הסיכון של תרופות בזמן הריון לחמש קטגוריות: A, B, C, D ו- X.

ברימונידין הינו התרופה היחידה בקטגוריה B, שמשמעותה היא שהסיכון לעובר עדיין לא נבדק בניסויי חיה ואין מספיק מחקרים לגביו באנשים. כל יתר התרופות לגלאוקומה כולל אנלוגים של פרוסטגלנדין, חוסמי בטא, מעכבי קרבוניק אנהידרז  ופרהסימפתומימטים הינם בקטגוריה C שמשמעותה שמחקרי חיה הראו השפעה לא רצויה על העובר אך באנשים לא בוצעו מחקרים מבוקרים היטב.

באנשים, משקל נמוך בלידה ושינויים בקצב הלב דווחו כתופעות לוואי של חוסמי בטא, משקל נמוך בלידה והפלות דווחו כתופעות לוואי של אנלוגים של פרוסטגלנדין, ומשקל נמוך בלידה דווח לאחר טיפול במעכבי קרבוניק אנהידרז טופיקליים. כמעט כל הדיווחים הללו היו בסדרות מקרים או תיאורי מקרים.

רק מחקר אחד בדק את הקשר בין תרופות להורדת לחץ תוך עייני בשלבים השונים של ההריון והסיכון למשקל נמוך בלידה, וגם הוא היה קטן, כלל פחות מ-20 משתתפים, ולא בדק תופעות לוואי אחרות. המטרה של המחקר הנוכחי הייתה לבדוק את הקשר בין תרופות להורדת לחץ תוך עייני בהריון להשפעות נאונטליות לא רצויות.

החוקרים היו מיפן: מהאוניברסיטה של טוקיו ומהאוניברסיטה של Tsukuba. המחקר היה רטרוספקטיבי והשתמש בנתוני התביעות ל- JMDC בטוקיו בין בשנים 2005 ל- 2018.

נבדקו הנתונים על נשים עם גלאוקומה בשליש הראשון להריון, שקיבלו תרופה כלשהי להורדת לחץ תוך עייני, רק אנלוגים של פרוסטגלנדין, או רק חוסמי בטא.

בוצעה השוואה של השכיחות של אנומליות מולדות, לידה מוקדמת, משקל נמוך בלידה, ושילובים שלהם בקרב נשים עם וללא טיפול בתרופות להורדת לחץ תוך עייני. בוצעו חישובים של רגרסיה לוגיסטית בהם נבדקה המשמעותיות של הקשר בין תופעות לוואי נאונטליות לא רצויות לשימוש בתרופות להורדת לחץ תוך עייני.

במחקר נכללו 826 נשים. מתוכן 91 המהוות 11% טופלו בתרופה כלשהי להורדת לחץ תוך עייני. אנומליות מולדות קרו ב- 9.9% מהנשים שקיבלו טיפול וב- 6.4% מהנשים ללא טיפול להורדת לחץ תוך עייני. לידה מוקדמת הייתה ב- 2.2% מהנשים הלא מטופלות וב- 4.5% מהמטופלות, ומשקל נמוך בלידה היה ב- 9.9% מהנשים עם טיפול וב- 6.0% מהנשים ללא טיפול. כל הסיבוכים ביחד היו ב- 17.6%  מהנשים עם טיפול וב- 13.3% מהנשים ללא טיפול.

לאחר התאמות על פי חישובי רגרסיה לוגיסטית לא נמצא קשר משמעותי מבחינה סטטיסטית בין הטיפול בתרופות להורדת לחץ תוך עייני בהריון לאנומליות מולדות, לידה מוקדמת או תוצאה מסכמת שלהם. ממצאים דומים היו גם עבור טיפול באנלוגים של פרוסטגלנדים בלבד או בחוסמי בטא בלבד.

המסקנה הייתה שטיפול להורדת לחץ תוך עיניי בשליש הראשון להריון לא קשור באופן משמעותי מבחינה סטטיסטית לשיעור מוגבר של אנומליות מולדות, לידה מוקדמת או משקל נמוך בלידה.

Hashimoto Y, Michihata N, Yamana H, Shigemi D, Morita K, Matsui H, Yasunaga H, Aihara  M. Intraocular pressure–lowering medications during pregnancy and risk of neonatal adverse outcomes: a propensity score analysis using a large database

Br J Ophthalmol 2021;105:1390–1394.