מתקצר: פרופ' מרדכי רוזנר

לטקסט המאמר

עם ההתפשטות בעולם של הרגלי תזונה לא בריאים, חוסר פעילות גופנית וסגנונות חיים הכרוכים בישיבה מרובה, השכיחות של סוכרת סוג 2 הולכת וגדלה. התוצאות ארוכות הטווח שלה כוללות סיבוכים מיקווסקולריים כמו נפרופתיה, נאורופתיה ורטינופתיה, כמו גם בעיות של כלי דם גדולים כמו מחלת לב ושבץ.

השכיחות של סיבוכים מיקרווסקולריים בחולי סוכרת הינה גבוהה, ומצאו שמחצית מהם לוקים בלפחות סיבוך מיקרווסקולרי אחד. טיפול תרופתי שמטרתו השגת שליטה ברמת הסוכר הינו הכרחי כדי למזער את התפתחות הסיבוכים. לאחרונה פותחו מספר קבוצות של תרופות חדשות שאושרו על ידי ה- FDA, למטרות שליטה טובה יותר ברמות הסוכר בדם.

אלה כוללים glucagon-like peptide-1 receptor (GLP-1) agonists וכן sodium-glucose cotransporter-2 (SGLT-2) inhibitors. תרופות אלה נעשו פופולריות בשנים האחרונות והן תופסות מקום כטיפול סטנדרטי בסוכרת בגלל ההשפעה המטיבה שלהן על הסיבוכים הקרדיווסקולריים, הצרברווסקולריים והכלייתיים, וכן על התמותה.

קשה יותר לברר את השפעת תרופות אלה על רטינופתיה סוכרתית, ועל הסיבוכים שלה שמסכנים ראייה, כמו רטינופתיה סוכרתית שגשוגית (PDF), ובצקת מקולרית סוכרתית, ותחומים אלה נבדקו פחות וברורים פחות. המטרה של המחקר הנוכחי הייתה לבדוק את השפעת התרופות החדשות במאגר מידע גדול ומגוון על התקדמות רטינופתיה סוכרתית ומצבים של סיבוכים מסכני ראייה.

החוקרים היו מארה"ב: מקליפורניה וניו יורק. המחקר היה קליני רטרוספקטיבי והשתמש ברשת הרישומים הרפואיים האלקטרוניים  TriNetX שכוללת ארגוני בריאות רבים.

במחקר נכללו חולים עם אבחנה המקודדת על פי ICD-10 של רטינופתיה סוכרתית לא-שגשוגית שקיבלו טיפול יחיד (monotherapy) חוץ מאינסולין, של נוגדי GLP-1 או מעכבי SGLT-2 . מהמחקר הוצאו חולים עם היסטוריה של PDF לפני התחלת הטיפול.

בוצעה השוואה של שיעור ההידרדרות ל- PDF ושל ההתפתחות של בצקת מקולרית סוכרתית בקרב חולים המטופלים בנוגדי GLP-1 לשיעורים בקרב המטופלים במעכבי SGLT-2. בוצע תיקון לגיל, מגדר, מוצא אתני, גזע, סוג הסוכרת, וחומרת ה- PDR.

המחקר כלל 6481 חולים שטופלו בתרופות החדשות. בעבור שנה ושלוש שנים של טיפול, שיעור גבוה יותר של הידרדרות ל- PDR נמצא בקבוצה שטופלה בנוגדי GLP-1 בהשוואה לקבוצה שטופלה במעכבי SGLT-2.

שיעור גבוה יותר של התפתחות בצקת מקולרית סוכרתית נמצא כעבור 3 חודשים, 6 חודשים, שנה ושלוש שנים בקרב המטופלים בנוגדי GLP-1 בהשוואה למטופלים במעכבי SGLT-2.

המסקנות היו שחולים שקיבלו טיפול יחיד בנוגדי GLP-1 הידרדרו יותר בהשוואה למטופלים בטיפול יחיד במעכבי SGLT-2. מידע זה חשוב לקלינאים השוקלים מתן טיפול בתרופות אלה בבחירת הטיפול ובתכנון בדיקות הביקורת.

Wai KM, Mishra K, Koo E, Ludwig CA, Parikh R, Mruthyunjaya P, Rahimy A Impact of GLP-1 Agonists and SGLT-2 Inhibitors on Diabetic Retinopathy Progression: An Aggregated Electronic Health Record Data Study. Am J Ophthalmol 2024;265:39–47