הטיפול בנאורופתיה אופטית טראומטית לא ישירה  

מתקצר: פרופ' מרדכי רוזנר

האגודה האמריקאית לרפואת עיניים מכינה הערכות טכנולוגיות המעריכות פרוצדורות, תרופות, בדיקות אבחנתיות ובדיקות סקר חדשות וקיימות. המטרה של הערכות אלה היא לסקור באופן סיסטמתי את תוצאות המחקרים הקיימים לגביהם.

לאחר ביצוע הסקירה על ידי חברי הועדה להערכת טכנולוגיות באופתלמולוגיה - Ophthalmic Technology Assessment Committee, האגודות המתאימות של תתי ההתמחויות המתאימים והייעוץ המשפטי, מוגשות ההערכות לחבר הנאמנים של האקדמיה שמחליטים אם לפרסמם כהצהרות רשמיות של האקדמיה.

המטרה של המחקר הנוכחי של פנל הארובה והאוקולופלסטיקה של הועדה להערכת טכנולוגיות באופתלמולוגיה, הייתה לבדוק את הספרות שפורסמה לגבי היעילות והבטיחות של טיפול בנאורופתיה אופטית טראומטית. 

נאורופתיה אופטית טראומטית בלתי ישירה נגרמת ב-2.3 אחוזים מכל מקרי הטראומה לראש ומוגדרת כנזק לעצב הראייה אחורית לראש העצב.

הוא מתבטא בפגיעה בראיה בדרגה שונה עד לאיבוד ראייה.  למרות שהמאפיינים הפתופיזיולוגיים הספציפיים של הנזק נשארים בלתי ידועים, מעבר הכוח לעצב הראייה, לחץ מהעצם על עצב הראייה, ואנרגיה שמועברת אל העצב שבתוך התעלה עשויים כולם להיות הגורמים. הציעו גישות טיפוליות רבות, אולם אין הסכמה בנוגע לטיפול האופטימלי.

בשנת 1999, ה- International Optic Nerve Trauma Study השווה בין אפשרויות טיפול שכללו מעקב בלבד, מתן סטרואידים או דקומפרסיה של התעלה האופטית.

החוקרים לא זיהו טיפול שהיה יעיל יותר באופן משמעותי ממעקב בלבד, והמסקנה הייתה שטיפולים אלה לא יכולים להתקבל כטיפולים מומלצים. מאז פורסמו עוד מחקרים על מגוון טיפולים.

המטרה של ההערכה הנוכחית הייתה לבדוק את הספרות בנוגע ליעילות ולבטיחות הפוטנציאליים של טיפולים תרופתיים וניתוחיים שהוצעו עבור נאורופתיה אופטית טראומטית לא ישירה.

החוקרים היו מארצות הברית: ממחלקות העיניים של המרכז הרפואי של אלבני בניו יורק, של בתי החולים האוניברסיטאים של אילינוי בשיקגו, ונדרבילט בנאשוויל טנסי, ג'ון הופקינס בבלטימור מרילנד, ואוניברסיטת קליפורניה באירוין, ממנתחי ויועצי העיניים של אוהיו בקולומבוס, מבית החולים לעיניים של מסצ'וסטס של בית הספר לרפואה הרווארד ושל מכון העיניים קולן של הקולג' לרפואה ביילור ביוסטון טקסס.

סקירת הספרון כללה מחקרים מקוריים שפורסמו בשפה האנגלית. זוהו 172 מאמרים, ו- 32 מהם עמדו במדדים שנקבעו להכללה במחקר.

הממצאים הראו שאף מחקר לא היה בקבוצה של רמת הוכחה מדרגה I.

שבעה מאמרים בדקו טיפולים בסטרואידים ומצאו שהם לא שיפרו את התוצאות בהשוואה למעקב בלבד. עשרים מאמרים בדקו דקומפרסיה של התעלה האופטית ושימוש בסטרואידים. למרות שנמצא שיפור בראיה לאחר דקומפרסיה, המחקרים אשר השוו באופן ישיר ניתוח לטיפול תרופתי לא דווחו באופן אחיד על תוצאות טובות יותר לאחר דקומפרסיה. ארבעה מחקרים בדקו את השימוש באריתרופוייטין.

למרות שהמחקרים הראשונים הציגו תועלת, השוואה ישירה בין טיפול זה לבין מעקב או טיפול בסטרואידים, לא הראה באופן אחיד יתרון לטיפול.

מחקר אחד תיעד שיפור בראייה לאחר טיפול ב- levodopa plus carbidopa. שיעור הסיבוכים היה שונה עבור כל אחד מהטיפולים. הטיפולים הפרמקולוגיים היו עם סיבוכים מועטים, בעוד שניתוח דקומפרסיה של התעלה האופטית היה עם סיכון לסיבוכים חמורים שכללו דימום ודלף של CSF.

המסקנה הייתה שלמרות שמחקרים מסוימים הראו שיפור בראייה לאחר טיפול בסטרואידים, דקומפרסיה של תעלת עצב הראייה או טיפול תרופתי אחר, רוב התוצאות לא מראות באופן אחיד תועלת מאף אחד מהטיפולים. עד היום עדיין אין טיפול מועדף בנאורופתיה אופטית טראומטית לא ישירה, ויש להתאים את הטיפול עבור כל נפגע. יש צורך במחקרים נוספים כדי לזהות את הגישות הטיפוליות האופטימליות.