מתקצר: פרופ' מרדכי רוזנר

הקשר בין פעילות פיזית לגלאוקומה ומאפיינים קשורים על פי הביו-בנק הבריטי  

 

פעילות פיזית ידועה כמגנה מפני מחלות כרוניות שונות והראו שיש לה השפעה נוירופרוטקטיבית במצבי נוירודגנרציה הקשורים לגיל. קיים עניין רב באפשרות ששינוי בסגנון חיים כמו במידת הפעילות הפיזית ישפיע על מחלות כרוניות העיניים כמו גלאוקומה או יתר לחץ תוך עיני.

 

קיימות הוכחות טובות לכך שבאנשים בריאים פעילות פיזית מורידה באופן אקוטי וזמני את הלחץ התוך עיני. רוב המחקרים מדווחים על ירידה אקוטית ב- 1 עד 5 מ"מ כספית לאחר פרק זמן של פעילות פיזית. פעילות פיזית באינטנסיביות גבוהה הייתה קשורה לירידה מרובה יותר לזמן קצר של הלחץ התוך עיני, ומידת השינוי בלחץ הייתה קשורה לרמת הכושר הבסיסית של הנבדק.

רק מעט מחקרים בדקו את הקשר בין מידת הפעילות הפיזית בסגנון החיים ללחץ התוך עיני ותוצאותיהם לא היו אחידות.

 

מחקרי חיה הראו שפעילות אינטנסיבית יכולה להגן על עצב הראייה מפני פגיעה כתוצאה מלחץ תוך עיני מוגבר ויכולה להפחית תגובות דלקתיות של הרשתית.

 

פעילות פיזית מוגברת נמצאה בקשר עם עמידות מוגברת כנגד מות תאי גנגליון של הרשתית בעקבות עליה אקוטית של הלחץ התוך עיני. שיערו שההשפעה הנוירופרוטקטיבית של פעילות פיזית נובעת מפרפוזיה מוגברת של עצב הראייה, הרשתית והרקמה המקולרית.

 

מתרבות העדויות לכך שגורמים של סגנון חיים משפיעים רק על חולים עם נטייה גנטית לגלאוקומה, אך אף מחקר לא בדק קשר בין פעילות פיזית לגלאוקומה בהתייחסות לגורמים הגנטיים.

 

המחקרים הקיימים גם מוגבלים בגלל שקבוצות המחקר היו קטנות והיה שימוש בנתונים מדווחים על ידי הנבדקים בנוגע לפעילות הפיזית. מד-תאוצה (Accelerometry) משמש כבסיס הזהב לבדיקה אובייקטיבית של פעילות פיזית והינו בעל תפקיד חשוב בהערכת קשרים בין פעילות פיזית ומחלות עיניים. מדי-תאוצה מתקדמים מאפשרים לסכם את מספר הדקות של פעילות קלה, בינונית ונמרצת במהלך היום.

 

המחקר הנוכחי הוא מחקר נרחב שבודק את הקשר בין פעילות פיזית שנמדדה באמצעות מד-תאוצה ועל פי שאלון מאומת, לבין מצב הגלאוקומה, הלחץ התוך עיני, ועובי הרשתית הפנימית בצילומי OCT תוך שימוש בנתוני הביו-בנק הבריטי.

 

בנוסף, נבדק אם נטייה גנטית לגלאוקומה עשויה לשנות קשרים אלה. בוצעה גם בדיקת 2-sample Mendelian randomization (MR) כדי לבדוק קשרים סיבתיים.

 

החוקרים היו מבריטניה, קנדה, צרפת וארה"ב (מרילנד, מסצ'וסטס וני-יורק). במחקר נכללו נתונים מהביו-בנק הבריטי שכללו מידע על פעילות פיזית מדיווחים אישיים או ממד-תאוצה ומידע על הלחץ התוך עיני, מדידות OCT של הרשתית הפנימית ועל מצב הגלאוקומה.

 

נערכה בדיקה רבת משתנים של הקשרים באמצעות רגרסיה לינארית. התוצאים העיקריים היו לחץ תוך עיני, עובי שכבת סיבי העצב הרטינלית במקולה (mRNFL), עובי שכבת תאי הגנגליון והשכבה הפלקסיפורמית הפנימית במקולה (mGCIPL) ומצב הגלאוקומה.

 

הממצאים הראו שאין קשר בין רמת הפעילות הפיזית או משך זמן הפעילות הפיזית לבין מצב הגלאוקומה. נמצא קשר חיובי בין רמות פעילות פיזית גבוהות וזמן ממושך יותר של פעילות פיזית לבין mGCIPL עבה יותר. בהשוואה לרבעון הנמוך ביותר של פעילות פיזית, המשתתפים ברבעון הגבוה ביותר של פעילות פיזית היו עם mGCIPL עבה יותר.

 

לא נמצא קשר בין עובי mRNFL לפעילות הפיזית. נמצא קשר בין הרמה הגבוהה ביותר של פעילות פיזית מדווחת לבין לחץ תוך עיני גבוה באופן בינוני, אך בבדיקת הממצאים על פי מד-תאוצה לא נמצא קשר כזה. לא נמצא שנטייה גנטית משפיעה.

 

לסיכום, לא נמצא קשר בין פעילות פיזית ברמה גבוהה ומשך זמן ארוך יותר של פעילות פיזית בינונית ואינטנסיבית לבין מצב הגלאוקומה, אך היה קשר ל- mGCIPL עבה יותר.

 

הקשר ללחץ תוך עיני היה בינוני ולא קבוע. במחקר הנוכחי לא נמצאה כל עדות לכך שרמה גבוהה של פעילות גופנית כחלק מסגנון החיים משפיעה על מצב הגלאוקומה או על הלחץ התוך עיני באוכלוסייה הכללית.