מתקצר: פרופ' מרדכי רוזנר

המשמעות הקלינית של גודל הדימום בדיסקה לגבי הידרדרות שדה הראייה בגלאוקומה  

דימום בדיסקה קשור להתפתחות ולהידרדרות הנזק הגלאוקומטוטי. מידת ההידרדרות לאחר דימום בדיסקה משתנה מאד, וקיים ויכוח איזה גורמים קשורים להידרדרות זו וכיצד.

יש מחקרים שהראו שינויים ניכרים יותר בעקבות דימום חוזר בדיסקה. מחקרים אחרים מצאו שדימום חוזר בדיסקה לא בהכרח כרוך בהידרדרות רבה יותר מאשר אחרי דימום בודד.

מחקר אחד הראה שדימום באזורים הטמפורלי-עליון והטמפורלי-תחתון היה מלווה בנזק מבני ותפקודי גדול יותר בהשוואה למצב עם דימום ברביע הטמפורלי ובאזור הנזלי.

בעוד שחוקרים בעבר בדקו קשרים אפשריים בין קצב הידרדרות לחזרה של דימום או למקומו, לא נבדק עד עתה קשר אפשרי בין גודל הדימום וקצב הידרדרות גלאוקומה.

במחקר הנוכחי נבדק אם קצב ההידרדרות של הנזק לשדה הראייה בגלאוקומה קשור לגודל הדימום בדיסקה. בנוסף נבדקו גורמים אפשריים התורמים להידרדרות הנזק לשדה הראייה בחולים עם דימום בדיסקה. החוקרים היו מקוריאה.

המחקר היה רטרוספקטיבי ובוצע בבית חולים שלישוני אחד בדרום קוריאה. במחקר נכללו 250 חולים עם גלאוקומה פתוחת זווית עם דימום בדיסקה, שהיו במעקב במשך 5 שנים או יותר, ועברו לפחות 5 בדיקות שדה ראייה. שטח הדימום בעצב הראייה חושב לפי מספר הפיקסלים של אזור הדימום בצילום OCT. במקרים עם דימומים חוזרים חושב השטח הממוצע של הדימומים.

שטחי הדימום סווגו כגדולים או קטנים. קצב ההידרדרות בוטא בירידה ב- mean deviation (MD). התוצאים העיקריים היו גודל הדימום בדיסקה וההידרדרות בשדה הראייה. משך המעקב הממוצע היה 11.1 שנים.

נמצא שבקבוצה עם שטח דימום גדול ההידרדרות בשדה הראייה הייתה מהירה יותר בהשוואה לקבוצה עם שטח דימום קטן. על פי המודל רב המשתנים, הגודל הממוצע של הדימום, הגודל המרבי של הדימום וה- MD ההתחלתי של שדה הראייה היו כולם קשורים באופן משמעותי להידרדרות שדה הראייה.

המסקנה הייתה שגודל הדימום בדיסקה קשור לקצב הידרדרות שדה הראייה כאשר בעיניים עם דימום גדול יותר ההידרדרות ניכרת יותר.