מתקצר: פרופ' מרדכי רוזנר

התוצאות של חדות הראייה והסיבוכים בעקבות החלפת עדשה תוך-עינית  

להחלפת עדשה תוך-עינית סיבות מרובות, כמו כוח לא נכון, דיסלוקציה,  או התעכרות של העדשה. עם התרבות השתלות של עדשות דיפרקטיביות לתיקון פרסביופיה, נוספו לסיבות להחלפה גם שארית טעות רפרקטורית, תופעות אופטיות מפריעות, וחוסר שביעות רצון מאיכות הראייה. המידע על החלפות עדשות תוך עיניות הינו מוגבל, ורוב המחקרים מדווחים על סדרות ממרכז רפואי יחיד.

 מאז הקמתו של ה- AAO IRIS (Intelligent Research in Sight) Registry ב- ,2014 הוא הפך למרשם של תחום רפואי ספציפי הגדול בעולם, שכולל יותר מ- 75.4 מיליון חולים ויותר מ- 15,000 רופאים מטפלים, על פי נתונים מ- 13.7.2022.

במחקר הנוכחי נעשה שימוש בבסיס המידע של ה- IRIS כדי לבחון את המגמות ואת התוצאות של החלפת עדשות תוך-עיניות בארה"ב בין 2013 ל- 2019.

החוקרים היו מארה"ב (ממרילנד וקליפורניה) וגרמניה. מטרת המחקר הייתה להעריך את גורמי הסיכון לחדות הראייה הגרועה ביותר לאחר החלפת עדשה תוך-עינית, והסיבוכים האחר ניתוחיים השכיחים ביותר.

המחקר היה רטרוספקטיבי וכלל עיניים של חולים בגיל 18 שנים או יותר שכלולים ב- IRIS, ועברו החלפת עדשה תוך-עינית בארה"ב בין 2013 ל- 2019.

השיפור בראייה נקבע כעבור שנה מהניתוח. נעשה שימוש במודל רב משתנים עם התאמה למשתנים דמוגרפיים ולחדות הראייה לפני הניתוח כדי לאתר משתנים הקשורים לחדות ראייה גרועה מ- 20/40 שנה לאחר הניתוח, תוצאות חדות הראייה והסיבוכים לאחר החלפת עדשה תוך-עינית.

במחקר נכללו 46,063 ניתוחים ב- 41,925 חולים. באופן כללי חדות הראייה מלפני הניתוח השתפרה מ- 0.53 logMAR (מתאים ל- 20/70) ל- 0.31 logMAR (מתאים ל- 20/40) שנה לאחר הניתוח, ו-60.5% מהעיניים השיגו חדות ראייה של 20/40 או טובה יותר שנה לאחר הניתוח.

ראייה גרועה מ- 20/40 כעבור שנה מהניתוח נמצאה קשורה לגיל מתקדם יותר, חדות ראייה גרועה יותר (עם ערך גבוה יותר של logMAR) לפני הניתוח, מוצא אתני של שחורי עור או אפריקנים אמריקאים, היספנים, ואסיאתיים בהשוואה ללבנים, מבוטחי Medicaid בהשוואה למבוטחים בביטוחים פרטיים, היסטוריה של עישון, וביצוע ויטרקטומיה קדמית ואחורית במהלך הניתוח בהשוואה לניתוח ללא ויטרקטומיה. מגדר נשי היה קשור לחדות ראייה טובה יותר כעבור שנה מהניתוח.

הסיבוכים השכיחים ביותר שנמצאו כעבור שנה מהניתוח היו ממברנה אפירטינלית ב- 10.9%, סיבוכים מכניים של העדשות ב- 9.4% ודיסלוקציה של העדשה המוחלפת ב- 7.1%.

המסקנות היו שבאוכלוסיית המחקר הלאומית הגדולה שנבדקה, מספר ניתוחי החלפה של העדשה התוך-עינית בשנה הלך וגדל באופן יציב במשך השנים, לאחר הניתוח השתפרה חדות הראייה ב- 60.2% מהחולים, והתוצאות הגרועות ביותר מבחינת חדות הראייה היו קשורות לגיל מתקדם יותר, חדות ראייה גרועה יותר לפני הניתוח, מוצא אתני שחור והיספני, ביטוח רפואי של Medicaid, עישון, וביצוע ויטרקטומיה במהלך הניתוח. הסיבוך השכיח ביותר היה התפתחות ממברנה אפירטינלית.