מתקצר: פרופ' מרדכי רוזנר

היעילות והבטיחות של טיפות סטרואידים מקובלות לעומת סטרואידים פחות פוטנטים לאחר ניתוח ירוד 

ניתוח ירוד הפך להיות הניתוח המוביל בעיניים בכל העולם, עם בערך 30 מיליון ניתוחי בשנה. למרות שהשיטה הניתוחית היא יחסית אחידה, יש שונות רבה בטיפול שניתן לאחר הניתוח.

על פי סקר בינלאומי רוב המנתחים מורים על טיפול נוגד-דלקת. יש שונות רבה בפרוטוקול המדויק שכולל תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידליות (nonsteroidal anti-inflammatory drugs – NASIDs), טיפות סטרואידים או שילוב של שניהם.

למרות שמספר מחקרים המליצו על שימוש בתרופות מסוימות יותר מאחרות, טיפות סטרואידים נשארו הטיפול השכיח ביותר לאחר ניתוח ירוד. יש שונות בין טיפות הסטרואידים השונות מבחינת הפוטנטיות ומבחינת החדירות ללשכה הקדמית. הטיפות הפוטנטיות יותר מפחיתים דלקת העין בצורה יעילה יותר, אך הן גם בעלות סיכון רב יותר לתופעות לוואי, בעיקר עליית לחץ תוך-עיני.

למרות שהפחתה יעילה יותר של דלקת רצויה מאד לאחר ניתוחי ירוד, כי הדבר משפר את חדות הראייה לאחר הניתוח ומפחית את שכיחות בצקת מקולרית, תמיד יש לשקול גם את בטיחות החולה. לכן, חשוב שהסטרואיד בטיפול האחר ניתוחי יבחר על פי נתונים מבוססים לגבי הסיכונים והיתרונות של כל טיפול.

המטרה של המחקר הנוכחי הייתה לבצע מטה-אנליזה להערכת היעילות והבטיחות של שתי תת-קבוצות של טיפות סטרואידים לעיניים: טיפות מקובלות של פרדניזולון אצטט 1% או דקסמטזון 0.1% לעומת טיפות סטרואידים פחות פוטנטיים של פלואורומתולון 0.1% (fluorometholon) או לוטפרנדול אטבונט 0.5% (loteprednol etabonate).

החוקרים היו מישראל וקנדה. בוצעה סריקה שיטתית של מאגרי המידע האלקטרוניים של PubMed, Scopus ו- Embase למציאת כל המחקרים המבוקרים עם רנדומיזציה שפורסמו לאחר הערכת עמיתים בנושא התוצאות הקליניות של טיפול טופיקלי בסטרואידים לאחר ניתוח ירוד ללא אירוע חריג.

נתוני המחקרים, שכללו דירוג כללי של הדלקת בלשכה הקדמית, תאים בלשכה הקדמית, נצנוץ בלשכה הקדמית, חדות הראייה לאחר הניתוח, הלחץ התוך עיני ושיעור תופעות הלוואי הלא רצויות קובצו יחד ונבדקו.

סך הכל אותרו 508 מחקרים, ומתוכם נמצאו שבעה מחקרים שהתאימו להיכלל במחקר. שבעת המחקרים האלה דיווחו על 593 חולים מחמש ארצות. גיל החולים שנכללו במחקר היה בין 3.7 ל- 73.4 שנים. בדיקות המעקב היו בימים הראשון, השביעי וה- 28 שלאחר הניתוח.

למעט נצנוץ בלשכה הקדמית ברמה נמוכה באופן משמעותי ביום השביעי בקבוצת הטיפול השגרתי, לא נמצאו הבדלים משמעותיים במדדי הדלקת במועדי המעקב האחרים.

הבחינה של הנתונים המקובצים משבעת המחקרים הראתה שהלחץ התוך עיני היה גבוה יותר ביום השביעי לאחר הניתוח בקבוצה שקיבלה טיפול סטרואידים טופיקלי מקובל, בעוד שהלחץ התוך עיני בשאר מועדי הביקורת היה דומה בכל הקבוצות. שיעור תופעות הלוואי הלא רצויות היה דומה בכל הקבוצות.

לסיכום, המחקר הראה שעבור החולה הממוצע בשתי קבוצות הטיפול, עם סטרואידים טופיקליים מקובלים, ובטיפות סטרואידים פחות פוטנטיות, התוצאות היו דומות מבחינת הדלקת בלשכה הקדמית, הלחץ התוך עיני, וחדות הראייה  לאחר הניתוח.