לכבוד הוא לי לכתוב טור זה על ד"ר (דוצנט*) ריכרד שטיין, מייסד ומנהלה הראשון של מחלקת העיניים במרכז הרפואי ע"ש שיבא בתל השומר.
הטקסט המובא להלן – מקורו בתחקיר היסטורי שביצעתי, כולל סדרת ראיונות עם בני משפחה ורופאים שהכירו את שטיין.
תקציר ערוך של הראיונות ניתן לראות כאן
שטיין נולד בבוהמיה** בראשית המאה הקודמת. הוא למד רפואה בפראג והחל לעבוד כרופא עיניים צעיר באוניברסיטה המקומית. מלחמת העולם השנייה קטעה את תוכניותיו ושטיין, היהודי, נכלא במחנה טרזיינשטט. הגרמנים במחנה הבינו עד מהרה ששטיין מהווה נכס חשוב והוא הפך לרופא העיניים של המחנה – טיפל ביהודים ובגרמנים, ובהמשך היה למנהל הרפואי של המחנה.
לאחר המלחמה ניהל מחלקת עיניים בפראג, אך אירופה שלאחר השואה כבר לא היוותה עבורו בית. בשנת 1949 קיבל הזמנה מחיים שיבא להגיע לישראל הצעירה ולהקים מחלקת עיניים בתל ליטוינסקי – תל השומר של הימים ההם, ולטפל בפצועי מלחמת העצמאות, רבים מהם עם פגיעות בעיניים. הוא נענה מיד. כשהגיע לתל השומר, שטיין נדהם מדלות המקום – מבני פח וחול סביב. מספרים, שבסיור עם חיים שיבא, שטיין שאל "היכן בית החולים", ושיבא ענה – "זהו בית החולים".
את המחלקה הוא בנה כמעט לבד, אבן על אבן, מכשיר אחר מכשיר. לא היו מיקרוסקופים, לא ציוד סטרילי ייעודי, לא צוות מאומן. הוא אלתר, המציא, רכש ציוד מכספו, לימד, והקים סביבו גרעין של רופאים ואחיות שנדבקו מההתלהבות שלו. אט אט המחלקה גדלה, נפתחו חדרי ניתוח, נוספו תלמידים ומתמחים, ונוצר השלד של מכון העיניים המוכר לנו כיום.
שטיין היה כירורג מחונן ומורה דגול. מעידים עליו שידע לנתח "הכול" – ניתוחי פזילה, תיקון רשתית מופרדת, ניתוחי ארובה וכמובן קטרקט בשיטת ICCE. בראיונות עם מי שהיו מתמחים בזמנו ולימים הפכו לרופאים מומחים ואף למנהלי מחלקות, עולה ששטיין היה מאוד דידקטי – עבר על כל חולה וחולה, מלווה במתמחים, מומחים ואחיות, והסביר לגבי המחלה, הטיפול והפרוגנוזה. שטיין היה מגיע לטפל בחולים גם בשבתות – אומרים שכל עולמו היה רפואת עיניים, ותשומת לב מיוחדת היה נותן לחיילים עם פציעות עיניים.
כשהוקמה הפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל אביב, שטיין היה בין הראשונים שהצטרפו והפך לפרופסור מן המניין. הוא חיבר בין הקליניקה לאקדמיה, בין הטיפול למחקר, ויצר תרבות מקצועית של למידה מתמדת. בהמשך היה גם יו"ר האיגוד של רפואת עיניים בישראל. ב-1973, כמה שנים טרם פרישתו, זכה בפרס ישראל לרפואה. לימים, רחוב נקרא על שמו בבאר שבע.
שטיין לא חיפש תהילה, אך זו מצאה אותו. הגיעו אליו חולים מכל קצוות הארץ, ממדינות שכנות, כולל שליטי מדינות, כמו גם מנהיגי היישוב.
שטיין נפטר בשנת 1979. המורשת שהשאיר אחריו מורגשת עד היום. המחלקה שייסד הפכה למרכז מוביל ברפואת עיניים, שממנו צמחו רופאים ומנהלים רבים בכל רחבי הארץ. רוחו ניכרת לא רק בתרבות המקצועית אלא גם בגישה האנושית: לשמור על סקרנות, על צניעות, ועל רגישות כלפי המטופל.
מזה שנים, מכון העיניים שלנו, מקיים אחת לשנה יום עיון לזכרו של דוצנט ריכרד שטיין. במסגרת "יום שטיין", רופאי המכון מציגים לרופאי עיניים מהקהילה ומבתי חולים אחרים את "פרי עמלם" – תיאורי מקרה קליניים, מחקרים, יוזמות ויזמויות בתחום הרפואה. משנה לשנה, התכנים ולעיתים גם המציגים, משתנים, הרוח אבל לעולם נותרת רוחו של שטיין.
* דוצנט – דרגה אקדמית במרכז ומזרח אירופה המקבילה לפרופסור חבר.
** בוהמיה – היתה חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית וכעת חלק מצ'כוסלובקיה.
כתוביות לתמונות מצורפות:
דוצנט שטיין עם השחקנית חנה מרון
שניהם קיבלו את פרס ישראל לשנת 1973
הוא לרפואה והיא עבור תרומתה לתיאטרון הישראלי
ריכרד שטיין וחיים שיבא
דוצנט ריכרד שטיין
כתבה מעיתון