פרופ' גיורא טרייסטר – הראשון ברשתית

אי שם בראשית ההתמחות התחלתי לעזור לפרופ' טרייסטר בניתוחי החיגור. תפקידי היה למשוך בחוטים שהעברנו סביב השרירים האקסטרה-אוקולריים, וליצב את העין בזמן שהוא סימן את הקרעים והעביר את התפרים בסקלרה. בעודו שקוע בעומק הארובה הצפופה צעק עלי לא פעם  "תמשוך חזק!" או "תחזיק כמו גבר!". גם לעזור בניתוחי הויטרקטומיה לא היה קל. בימים ההם העוזר היה מחזיק עם ידית עדשה על הקרנית, וכל תזוזה שלו הפריעה למנתח לראות מה קורה בתוך העין, וגיורא שוב כעס. בקצרה, לעזור לגיורא בניתוח היה די מפחיד, במיוחד כשאתה מתמחה צעיר. עם הזמן הבנתי שהכל נובע מההקפדה הרבה שלו על כל פעולה ועל כל פרט במהלך הניתוח, ומהרצון להצליח גם במקרים הקשים והמסובכים שזרמו למחלקתנו מכל הארץ. אבל גיורא לא רק כעס, הוא בעיקר לימד, ברצון ובנתינה יוצאי דופן, וכך היה עבורי למנטור ממנו למדתי את הבסיס לכל עבודתי בשנותי כמנתח רשתית.

ההצעה לכתוב על פרופ' טרייסטר הגיעה אלי בראשית פברואר השנה (2026), יומיים לפני שחגג את יום הולדתו ה 87. שמחתי מאד על האפשרות שניתנה לי להעלות על הכתב את פועלו האדיר בתחום רפואת העיניים בארץ ובעולם, ובכך לקבע בתודעה של הדורות הבאים את קורות חייו, הישגיו המקצועיים ואישיותו המיוחדת.

גיורא טרייסטר נולד בישראל בשנת 1939. הוא בוגר ביה"ס לרפואה של האוניברסיטה העברית ו"הדסה" בירושלים, ועם סיום לימודיו התגייס לצה"ל במסגרת העתודה האקדמית, והיה רופא גדודי בצנחנים. ב 1967 הושאל למוסד ונשלח לעירק כדי לסייע כרופא ליחידות הלוחמות של הכורדים (בפיקודו של המולא מוסטפה ברזאני). בהמשך אף זכה לציון לשבח מהמוסד על ביצוע בהצלחה יתרה של פעילויות נוספות שאינן קשורות לתפקידו הרפואי, פעילויות אותן ביצע עד 1970, תוך כדי התמחותו ברפואת עיניים. גיורא היה רופא אוגדתי בסיני במלחמת יום הכיפורים ובשנת 1977 התמנה לרופא הראשי של גייסות השריון, כל זאת תוך כדי שהוא ממשיך לעבוד כמנתח רשתית בבי"ח תל השומר. בהמשך התמנה ליועץ קצין רפואה ראשי בתחום העיניים, תפקיד אותו מילא עשרות שנים, וטיפל בפצועי עיניים רבים תוך תמיכה במשפחות וסיוע רציף לפצועים.

בתחום רפואת העיניים הכשרתו של גיורא היא יוצאת דופן, בכך שלמעשה כבר במהלך ההתמחות נחשף להרבה  חידושים שפתחו את העידן המודרני ברפואת העיניים בארץ. ב 1969 עשה השתלמות בגלאוקומה אצל פרופ' בראני באופסלה והשתתף בגילוי החומר X שהוריד את לחץ העין בארנבות, שבהמשך התברר שהוא פרוסטגלנדין, והיה הבסיס לפיתוח תרופות רבות שמשתמשים בהן כיום. בהמשך ההתמחות עשה בשנת 1970 את השתלמות הראשונה שלו בניתוחי רשתית בביה"ח מורפילדס בלונדון. את ההתמחות סיים בשנת 1972, ובאותה שנה השתתף בקורס הראשון באירופה לשימוש בלייזר בטיפולי רשתית בבלגיה, ובקורס הראשון בשימוש באולטרסאונד בעיניים באוסטריה.

גולת הכותרת של הכשרתו המקצועית הייתה הפלושיפ בניתוחי ויטרקטומיה בארה"ב (1975), אצל פרופ' מכמר שהיה החלוץ בתחום זה בעולם. עם חזרתו לארץ הכניס את ניתוחי הויטרקטומיה תחילה למחלקת העיניים בתל השומר ובהמשך באמצעות תלמידיו הרבים גם לבתי חולים אחרים. היום, חמישים שנה מאוחר יותר, מבצעים ויטרקטומיה בכל מרכז רפואי בארץ, ויש מנתחי רשתית רבים ומצויינים. אבל כל זה התחיל עם גיורא, הוא זה שהתחיל את עידן הויטרקטומיה בארץ, הוא "האב המייסד" של ניתוחי הרשתית המודרניים בארץ . נקודת ציון חשובה לא פחות היא השתלמותו בקיימברידג' אצל ג'ון סקוט בניתוחי שמן הסיליקון ב 1980 שאחריה הכניס את השימוש בשמן סיליקון לראשונה בארץ. שליטתו הכמעט בלעדית בטכניקות הניתוח החדשות הפכה את גיורא למנתח הרשתית המוביל בארץ, ולמוקד להפניה של המקרים הקשים והמורכבים ביותר מכל בתי החולים. הצלחותיו המרשימות ויכולתו הכירורגית יוצאת הדופן, גרמו לכך שבמשך שנים רבות היה למעשה "מר רשתית" של מדינת ישראל. הוא ניתח אלפי חולים, ביניהם חיילים רבים פצועי עיניים במלחמות ישראל, החזיר לרבים מהם את הראייה והציל אותם מעיוורון. עבדתי לצידו שנים רבות ואני יכול להעיד שגיורא היה מנתח מבריק, בעל תובנות ייחודיות לגבי בעיות מורכבות, יכולת החלטה מהירה, והחשוב מכל – הקפדה על עבודה יסודית ביותר, דיוק מקסימלי, ונכונות לכל מאמץ והשקעת זמן בכל ניתוח אותו התחיל. את הגישה הזו הנחיל ללא לאות לכל המתמחים והסטודנטים שעבדו בהדרכתו, ולאורחים רבים מהארץ ומחו"ל שבאו לצפות בניתוחיו לאורך שנים רבות. כתלמידו אני יכולים להעיד שתכונותיו אלה היו משמעותיות ביותר עבורי, עיצבו את גישתי המקצועית, והיו עבורי מודל לחיקוי.

פרופ' טרייסטר תרם רבות לקידומה של מחלקת העיניים בתל השומר לעידן המודרני, והביא לכך שבפועל הייתה שנים רבות "ספינת הדגל" של רפואת העיניים הישראלית. ב 1984 התמנה למנהל יחידת רשתית במחלקת העיניים בתל השומר, תפקיד אותו מילא עד 1992 עת התמנה למנהל המחלקה. יחד עם פרופ' בלומנטל קידם את המעבר להתמקצעות באמצעות התמחויות על. בעזרתו מצאו מתמחים רבים מקומות השתלמות בחו"ל, שם עברו התמחויות על בתחומים השונים, ולאחר חזרתם ארצה חזרו ונקלטו במחלקתנו ובמחלקות עיניים אחרות. בעשר השנים בהן ניהל את המחלקה פעל ללא לאות לקדמה ולשמור אותה בקו החזית של רפואת העיניים העולמית, תוך שהוא מעודד ובונה דור אחרי דור של מומחים, ונותן להם כר נרחב להתבטא ולפרוח בו. גיורא יישם את הביטוי ש"אין אדם מתקנא בבנו ובתלמידו" באופן מלא ומעורר הערצה. אני יכול להעיד בשם תלמידיו הרבים שלאורך כל הדרך תמך בנו ועודד אותנו להתקדם, לימד אותנו את כל מה שידע, ושמח איתנו בכל הצלחה מקצועית ואישית שלנו.

ההכרה בתרומתו ופועלו הגיעה הרחק מעבר לגבולות המדינה, והוא זכה להערכתם של מובילי הדעה בעולם בתחום הרשתית, שרבים מהם היו לידידיו האישיים, השתתפו בכנסים שארגן והזמינו אותו לכנסים שלהם. כדוגמאות לפרסום העולמי שלו נציין שהוזמן להשתתף בצוות בינלאומי מצומצם מאד של רופאי עיניים שכתבו ובהמשך פרסמו את ההגדרות הספציפיות לחבלות השונות של גלגלי העיניים ,ולנוהלי הטיפול והניתוחים בכל פגיעה ספציפית. הגדרות אלו מקובלות עד היום בעולם כסטנדרט בטיפול בחבלות עיניים. שמו כמומחה בתחום הטראומה הלך לפניו גם למקומות רחוקים, ואפילו הצבא ההודי הזמין אותו במחווה יוצאת דופן להדריך רופאים צבאיים של הצבא ההודי בטיפולים וניתוחים של פציעות וחבלות עיניים מלחמתיות.

גיורא ידע שהדרך היחידה להגיע לכך שמדינת ישראל תזכה להכרה עולמית בתחום רפואת העיניים היא בארגון כנסים בינלאומיים ובאינטראקציה שוטפת עם הדמויות המובילות בתחום הרשתית בעולם. יוזמתו הראשונה בתחום הכנסים הייתה יסוד החברה הבינלאומית לטראומה (ISOT) בשנת 1987  וארגון סדרה של כנסים שנתיים בתחום הטראומה בעולם. בתחום זה הניסיון הרב שצבר בטיפול בפצועי מלחמות ישראל היה ייחודי, ובהרצאותיו הרבות ביסס את הקווים המנחים לטיפול בטראומה של העין, תוך הנחלת הידע לרופאים רבים גם מהעולם השלישי וממדינות פחות מפותחות, בהן טראומה עינית היא עדיין אחת מהבעיות הנפוצות יותר. לאחר שמיסד את כנסי הטראומה הפנה את מרצו הרב לארגון כנסים בתחום הפרמקולוגיה והפרמצבטיקה, תוך שיתוף פעולה עם גופי מחקר ופיתוח של חברות תרופות מובילות, ובשיתוף מדענים ורופאים מכל רחבי העולם. בשנת 1995 ארגן את הכינוס הבינלאומי הראשון בתחום זה, וכנסים אלה ממשיכים להתקיים עד היום מדי שנה. להערכתי פרופ' טרייסטר אירגן מעל עשרה כנסים בינלאומיים בכל רחבי תבל, ועוד עשרות כנסים בארץ. בין אלו ראוי למנות את יסוד הסמינר לרפואה עיניים ע"ש פרופ' ריכרד שטיין, אותו ארגן במשך כעשרים שנה, ושממשיך להתקיים עד היום ככנס ייחודי של מחלקת העיניים במרכז הרפואי שיבא. לציון מיוחד בתחום האקדמי ראויה העובדה שייסד וניהל במשך שנים את המכון לחקר הראייה ומניעת עיוורון ע"ש מראטייה באוניב' תל אביב, ובאמצעותו חילק למעלה ממאה מענקים לקידום מחקרים רבים בתחום המחקר הבסיסי והקליני ברפואת עיניים.

בשנת 2002 סיים פרופ' טרייסטר את תפקידו כמנהל מחלקת עיניים במרכז הרפואי שיבא, ובהמשך היה בתפקידי ניהול בכירים במכבי שרותי בריאות כמנהל תחום העיניים, מנהל מכון העיניים של מכבי, ומנהל מכון העיניים של  אסותא.

על גיורא האדם אפשר לכתוב לא פחות מאשר על גיורא הרופא, אבל לטובת הקיצור אסתפק בכמה מילים. בעיני הוא ה"צבר" האולטימטיבי, כריזמטי, גאה בישראליות שלו ולעולם לא מרכין ראש בפני "הגויים", עולה על גדותיו בשמחת חיים, עם חוש הומור שאין שני לו, ובקי בהיסטוריה בתרבות ובאמנות בארץ ובעולם. עליו אפשר לומר שהוא באמת אחד, יחיד ומיוחד.

אני מאחל לגיורא אריכות ימים ובריאות טובה, ומקווה שמאמר זה יסייע לשמר את מקומו המכובד והמיוחד בפנתיאון של ענקי הרפואה בארץ.

פרופ' יוסי מויסייב