השכיחות של פזילה במבוגרים והשפעתה על איכות החיים 

תקציר: פרופ' מרדכי רוזנר

פזילה מאופיינת ביישור לא תקין של עין אחת בהתייחסות לעין השנייה והיא אחת ההפרעות השכיחות ביותר בעיניים בילדים ובמתבגרים.

לילדים עם פזילה סיכוי מוגבר לפגם בסטראופסיס, איבוד ראייה, קשיים בפעילויות יומיומיות, והפחתה באיכות החיים.

דיווחים שונים מציינים ששכיחות הפזילה היא בין 2 ל- 6 אחוזים מהילדים.

גורמי הסיכון שונים בהתאם למהות הפזילה.  אזוטרופיה (Esotropia) בילדים קשורה לרוחק ראייה ולאנאיזומטרופיה, בעוד שאקזוטרופיה (Exotropia) תופיע יותר בילדים עם אסטיגמטיזם ואנאיזו-אסטיגמטיזם (Aniso-astigmatism). בנוסף לאלה, פרהמטוריות, משקל נמוך בלידה, ועישון של האם במהלך ההיריון קשורים לאזוטרופיה ולאקזוטרופיה כאחד.

השכיחות של פזילה בילדים תוארה במחקרים אפידמיולוגיים שונים. לעומת זאת, יתכן שהפזילה במבוגרים הינה שונה, ורק מעט מידע קיים לגבי שכיחותה והגורמים שקשורים אליה.

רוב הדיווחים על פזילה במבוגרים מבוססים על סדרות מקרים או על נתונים של מטופלים במכון אחד שהגיעו אליו לניתוח פזילה.

קיימים מעט מחקרים על פזילה באוכלוסייה הכללית ובאלה לא נבדקה השפעת הפזילה על איכות החיים. בקרב מתגייסים לצבא בישראל שכיחות הפזילה היא בין 0.6 ל- 1.2 אחוזים ובקרב מבוגרים בדנמרק 1.1 אחוזים. דיווח קודם הראה שפזילה שיתוקית (paralytic) היא הפזילה השכיחה ביותר שמופיעה במבוגרים.

בהתאמה לניסיון הקליני, מבוגרים יכולים לפתח פזילה כתוצאה מגורמים שונים, כמו טראומה, מחלה נוירולוגית, הפרעה בתפקודי תירואיד, שיתוקי עצבי, ואירועים איסכמיים.

המטרה של המחקר הנוכחי הייתה לבדוק את השכיחות של פזילה בקרב מבוגרים צעירים ובגיל מתקדם יותר, ולהעריך את גורמי הסיכון. בנוסף לכך נבדק במחקר אם הירידה באיכות החיים, כפי שדווחה במספר מחקרים בילדים פוזלים, קיימת גם במבוגרים עם פזילה.

החוקרים היו מגרמניה, אוסטרליה ואנגליה: ממחלקת העיניים, מהמרכז לקרדיולוגיה, מהמרכז לקרדיולוגיה מונעת, מהמרכז לתרומבוזיס והומאוסטזיס ומהאגף לביוסטטיסטיקה ולביואינפורמטיקה של המרכז הרפואי האוניברסיטאי של אוניברסיטת Johannes Gutenberg ב- Mainz  בגרמניה, מהמרכז הגרמני למחקר קרדיו-וסקולרי ב- Mainz שבגרמניה, מאוניברסיטת New South Wales בסידני, אוסטרליה, ומאוניברסיטת Anglia Ruskin בקיימברידג' באנגליה. המחקר התבסס על ה- The Gutenberg Health Study (GHS). נכללו בו אנשים בגיל בין 35 ל- 74 שנים.

כל המשתתפים עברו בדיקת עיניים ובדיקה כללית שכללה בדיקה של רפלקס  הקרנית של הירשברג כדי לזהות פזילה. תועדו הנתונים על גיל, מגדר, מצב סוציואקונומי, המשקל בלידה, גיל האם בזמן הלידה, המצאות אנאיזומטרופיה ואסטיגמטיזם, האקוויוולנט הספירי, חדות הראייה בעין הגרועה, ומדדים קרדיו-וסקולריים ונבדק אם מי מהם מהווה גורם סיכון לפזילה.

השכיחות של פזילה נבדקה בגילאים של מבוגרים צעירים ומבוגרים בגיל מתקדם ובוצעה השוואה של איכות החיים בקרב משתתפים עם פזילה ומשתתפים ללא פזילה. התוצא העיקרי היה שכיחות פזילה.

במחקר נכללו 14,700 אנשים בגיל ממוצע של 55 שנים. 49.5 אחוזים מהם היו נשים. השכיחות של פזילה בגיל כלשהו הייתה 2.9 אחוזים. השכיחות של פזילה בעת הבדיקה הייתה 2.5 אחוזים.

אזוטרופיה הייתה שכיחה פי 2 מאקזוטרופיה ורק לשניים הייתה פזילה שיתוקית.

פזילה בעת הבדיקה הייתה בהתאמה לגיל, לאנאיזומטרופיה, לאקוויוולנט הספירי ולחדות הראייה בעין עם חדות הראייה הגרועה.

איכות החיים הייתה ירודה יותר באפן משמעותי מבחינה סטטיסטית בקרב המשתתפים עם פזילה בהשוואה למשתתפים ללא פזילה.

מסקנת החוקרים הייתה שפזילה הינה לרוב מצב כרוני וכרוכה באיכות חיים ירודה יותר. לאנשים עם אנאיזומטרופיה, אסטיגמטיזם והיפראופיה סבירות גבוהה יותר להיות עם פזילה. בנוסף לכך, חדות ראייה ירודה בעין הגרועה יותר הייתה קשורה לשכיחות מוגברת של פזילה.