הערכה וטיפול של רטינופתיה סוכרתית

תקציר: פרופ' מרדכי רוזנר

סיבוכים וסקולריים של סוכרת הכוללים נזק לרשתית, המכונים רטינופתיה סוכרתית (diabetic retinopathy) מוכרים מזה מאות שנים. התקדמות טכנולוגית, כמו בתחום ההדמיה של הרשתית, אפשרה במהלך העשור האחרון,  לפתח טיפולים חדשים אשר שינו באופן דרמטי את הטיפול והתוצאות מבחינת הראייה עבור חולי רטינופתיה סוכרתית.

למרות זאת בצקת מקולרית מסוכרת ורטינופתיה סוכרתית שגשוגית נשארו הגורמים המובילים לפגיעה בינונית ולפגיעה חמורה בראייה ברוב הארצות המפותחות.

המאמר הנוכחי סוקר את ההשפעות של רטינופתיה סוכרתית בעולם כולו, את השינויים האחרונים בהערכה של המחלה ובטיפול בה. 

המחברים היו מארה"ב, מבית הספר לרפואה פיינברג של אוניברסיטת Northwestern בשיקגו, מרכז Jaeb למחקר רפואי בטמפה פלורידה, וממחלקת העיניים של בית הספר לרפואה הרווארד ומרכז לסוכרת Joslin בבוסטון.

ברוב החולים רטינופתיה מתפתחת 10 עד 15 שנים לאחר האבחנה של סוכרת. עם עליית השכיחות של סוכרת, יותר אנשים נמצאים בסיכון לפתח רטינופתיה ונדרשים יותר משאבים לצרכי אבחנה וטיפול במצב זה.

גלובלית צפוי ש-629 מיליונים יחלו בסוכרת עד 2045. השכיחות של סוכרת גדלה בארצות מתפתחות ומפותחות כאחד. בסין, שכיחות סוכרת גדלה מפחות מאחוז ב-1980 ל-11.6 אחוזים עם 114 מיליוני חולים ב-2013. ב0 2018 השכיחות המוערכת של סוכרת במבוגרים הייתה 10.2 אחוזים שמהווים 26.8  מיליוני מקרים. ב-2019 המחלה גרמה לתמותה של 4.2 מיליוני חולים בכל העולם ולהוצאות בריאות שהוערכו ב-760 ביליון דולר.

באופן גלובלי מ-1990 ועד 2010 הפגיעות בראיה כתוצאה מרטינופתיה סוכרתית גדלו ב-64 אחוזים ועיוורון גדל ב- 27 אחוזים. עד 2010 רטינופתיה סוכרתית הייתה אחראית ל-3.7 מיליון מקרים  עם פגיעה בראייה וליותר מ-833,000 מקרים עם עיוורון, ומחלות עיניים הקשורות לסוכרת היו הגורם החמישי בשכיחותו לאיבוד ראייה בינוני עד חמור ולעיוורון בכל העולם. המאמר סוקר את הידוע על הפתוגנזה של רטינופתיה סוכרתית ואת ההתקדמות בהדמיה של המחלה ברשתית.

השיפורים שנעשו לאחרונה בזיהוי, הערכה וטיפול במחלות עיניים הנובעות מסוכרת עוזרים להפחית את איבוד הראייה בארצות מסוימות, ובמיוחד בכאלה בעלות תכניות סקירה לאומיות עבור רטינופתיה סוכרתית.

שhעורי רטינופתיה סוכרתית שגשוגית ואיבוד ראייה חמור פחתו בארבע העשורים האחרונים בארצות הברית ובארצות מתפתחות אחרות.

לראשונה מזה לפחות חמישה עשורים הרטינופתיה הסוכרתית איננה עוד הגורם המוביל לעיוורון בקרב מבוגרים בגיל העבודה באנגליה, וניתן להאמין שהדבר נובע מתכניות לאומיות אגרסיביות לניטור וטיפול.

עדיין קיים צורך לשפר את הגישות הטיפוליות. הזריקות התוך עיניות התכופות מהוות מטלה משמעותית ויקרה עבור המטופלים ועבור מערכות הבריאות. בנוסף לכך, עיניים רבות עם בצקת מקולרית סוכרתית לא מגיבות באופן מלא לטיפול זה.

מתנהלים מחקרים לבדיקת טיפולים שלא קשורים לגורמי גדילה אנדותליאלים וסקולריים (VEGF) כדי לשפר את יעילות הטיפול וכן צורות מתן טיפול פחות חודרני או בעל השפעה ארוכה יותר. כן נחקרות גישות למניעת התפתחות רטינופתיה סוכרתית או להאטת הדרדרות המחלה.

לבסוף, יש לשאוף לשפר את המיון למתן טיפול על ידי זיהוי טוב יותר של הסיכון לפתח רטינופתיה סוכרתית והדרדרות לאיבוד ראייה בקרב חולי הסוכרת ושל הסיכוי להגיב לטיפול.