תפקוד תלוי ראייה בחולים לאחר רטינופקסיה פנאומטית או ויטרקטומיה לתיקון הפרדות רשתית

תקציר: פרופ' מרדכי רוזנר

הפרדות רשתית רגמטוגנית הינה מצב אקוטי המסכן ראייה. שכיחותו בערך 10 ל- 100,000 אנשים.

עדיין יש חילוקי דעות בנוגע לטכניקה הניתוחית המיטבית עבורה. הטכניקות העכשוויות לתיקון הפרדות רשתית מאפשרים הצמדה אנטומית של הרשתית בשיעור של 81 אחוזים עבור רטינופקסיה פנאומטית, 94 אחוזים עבור ניתוח חיגור ו- 94 אחוזים עבור ויטרקטומיה. למרות הצלחה אנטומית התוצאות הפונקציונליות פחות טובות ובעלות השפעה על תחושת הבריאות של החולים ועל יכולתם לבצע פעילות יומיומית.

ה- 25-ItemNational Eye Institute Visual Function Questionnaire (NEI VFQ-25) הינו כלי מדידה כמותי אמין ומאומת שמאפשר להעריך איכות חיים התלויה בראייה.

הראו ששינוי ב- 4 עד 6 נקודות בסולם ה- NEI VFQ-25 מבטא שינוי משמעותי מבחינה קלינית.

המחקר הנוכחי הוא כנראה המחקר הראשון שמשווה בין התוצאות של רטינופקסיה פנאומטית לעומת ויטרקטומיה מבחינת NEI VFQ-25.

ה- Pneumatic Retinopexy vs Vitrectomy for the Management of Primary Rhegmatogenous Retinal Detachment Outcomes Randomized Trial (PIVOT) הראה שבעקבות רטינופקסיה פנאומטית הייתה חדות ראייה טובה יותר והייתה פחות מטמורפופסיה ורטיקלית במשך עד שנה של מעקב בהשוואה לויטרקטומיה.

חדות הראייה בבדיקות ETDRS וגם בבדיקות סנלן היו טובות יותר בעקבות רטינופקסיה פנאומטית בהשוואה לויטרקטומיה.

החוקרים הניחו שהחלמה מהירה יותר של חדות הראייה, במיוחד במהלך 6 החדשים הראשונים, יובילו לניקוד גבוה יותר במיוחד במדדים של ה- NEI VFQ-25 התלויים בחדות הראייה.

המטרה של המחקר הייתה להשוות את התוצאות של NEI VFQ-25 לאחר רטינופקסיה ולאחר ויטרקטומיה בחולים שגויסו למחקר PIVOT.

החוקרים היו מקנדה ומאנגליה: ממחלקת העיניים ומדעי הראייה, המרכז לראייה ומחקר קנסינגטון  ובית הספר לבריאות הציבור דלה-למה, של אוניברסיטת טורונטו, מחלקת העיניים של בית חולים סנט מישל בטורונטו, מחלקת העיניים ומדעי הראייה של אוניברסיטת דלהאוסי בהליפקס, אגף העיניים במחלקה הכירורגית של אוניברסיטת קלגרי, מרכז העיניים ג'והן וליז טרוי בטורונטו, המרכז למחקר בבריאות יישומית במכון הידע לי-קא-שינג בבית החולים סנט מישל בטורונטו, מרכז העיניים ניו-קסטל של בית החולים המלכותי של ויקטוריה והמכון למחקר קליני של אוניברסיטת ניוקסטל ב- ניוקסטל שעל הטיין.

הם ביצעו בדיקה של הנתונים של החולים שגויסו למחקר PIVOT שבוצע בין 2012 ל- 2017 בבית חולים סנט מישל בטורונטו.

בבדיקה נכללו 160 חולים מהם 81 עברו רטינופקסיה פנאומטית ו-79 עברו ויטרקטומיה. בקבוצת הרטינופקסיה הפנאומטית 32 אחוזים היו נשים והגיל הממוצע היה 60.9 שנים.

בקבוצת הויטרקטומיה, 38 אחוזים היו נשים והגיל הממוצע היה 60.3 שנים. עבור 152 חולים עם מעקב של 6 חדשים, 75 לאחר רטינופקסיה פנאומטית ו- 77 חולים לאחר ויטרקטומיה, נמצאה הוכחה לקשר בין רטינופקסיה פנאומטית לתפקוד תלוי ראייה טוב יותר בהשוואה לחולים לאחר ויטרקטומיה.

כעבור שנה לא היה הבדל בין הקבוצות. היתרון כעבור חצי שנה בקבוצה לאחר רטינופקסיה פנאומטית נמצא כעבור חצי שנה גם לאחר תיקון עבור גיל, מגדר, מצב המקולה הבסיסי, חדות הראייה בעין השנייה שלא עברה ניתוח ומצב העדשה. הם השיגו ניקוד גבוה יותר בפעילות לרחוק, בריאות מנטלית, תלות וראייה היקפית.

מסקנת החוקרים היא שחצי שנה לאחר רטינופקסיה פנאומטית הבריאות המנטלית והתפקוד הראייתי משופרים יותר בהשוואה לחולים שעברו ויטרקטומיה כטיפול בהפרדות רשתית רגמטוגנית.