מנבאים לנשירה מטיפול של חולים עם רטינופתיה סוכרתית

תקציר: פרופ' מרדכי רוזנר

רטינופתיה סוכרתית הינה גורם מוביל לעיוורון במבוגרים בגיל העבודה בארצות המפותחות.

בעבר פוטוקואגולציה פנרטינלית (PRP) הייתה הטיפול העיקרי ברטינופתיה סוכרתית שגשוגית. 

הגילוי של זריקות לתוך הזגוגית של נוגדי גורמי גדילה אנדותליאליים וסקולריים שינה באופן משמעותי את הטיפול ברטינופתיה רטינלית סוכרתית שמסכנת ראייה ושל מחלות וסקולריות אחרות עם איסכמיה של הרשתית.

מחקרים שפורסמו לאחרונה הראו שלעיתים קרובות התוצאות שהתקבלו במחקרים המובילים לא מושגים בסביבה הקלינית. בפועל, החולים עם בצקת מקולרית סוכרתית מקבלים פחות זריקות לתוך הזגוגית מאשר הומלץ, וכך התוצאות מבחינת חדות הראייה גרועות מאלה שמופיעות במחקרים הקליניים.

ממצאים דומים נמצאו גם בניוון מחמת גיל נאווסקולרי ובחולים עם חסימות וריד הרשתית. ההנחה הייתה שמעקב לא מספק עשוי לתרום לתוצאות פחות טובות של הטיפולים.

כמחלה כרונית, רטינופתיה סוכרתית שגשוגית מצריכה טיפולים תכופים לאורך זמן והיצמדות המטופלים ללוחות זמנים של בדיקות מעקב הינה קריטית כדי לשפר את התוצאות של הטיפול מבחינת חדות הראייה.

ב- The Diabetic Retinopathy Clinical Research (DRCR) Network protocol S רק 66 אחוזים מהחולים שטופלו ברטינופתיה סוכרתית שגשוגית השלימו 5 שנים של מעקב, דבר שמדגים את הקושי להתמיד במעקב גם בתנאים האידאליים של מחקר קליני.

מחקרים שפורסמו לאחרונה זיהו שגורמי סיכון לנשירה מטיפול הם גיל צעיר של החולים, חולים לא לבנים, בעלי הכנסה נמוכה, חסרי מוביליות, והזדקקות לסיוע בתחבורה.

בנוסף לכך נמצא שחולי סוכרת, במיוחד אלה שהגיעו לשלב מתקדם של רטינופתיה סוכרתית שגשוגית, הינם במקרים רבים בעלי תחלואה נוספת, אשר משפיעה על יכולתם להתמיד בדרישות המומלצות של הטיפול בעיניים.

נתונים נוספים שפורסמו לאחרונה הראו שבקרב חולים עם רטינופתיה סוכרתית שגשוגית שנשרו מטיפול, אלה שטופלו בהזרקות לזגוגית היו עם תוצאות קליניות גרועות יותר בהשוואה לאלה שטופלו ב- PRP.

זיהוי החולים שעלולים להתקשות להתמיד בטיפול הינו חיוני לצורך מיטוב הטיפול.

נמצא שנשירה מטיפול ברטינופתיה סוכרתית שכיחה במיוחד באוכלוסיות עם הכנסה נמוכה ומיעוטים המקבלים טיפול בבתי חולים שמהווים עבורם רשת ביטחון. אפילו מאמצים מוצלחים בזיהוי מוקדם של המחלה באמצעות רפואה מרחוק מוגבלים בגלל הקושי של החולים להתמיד בטיפול.

המחברים הם ממחלקת העיניים של בית הספר לרפואה של אוניברסיטת בוסטון במסצ'וסטס, שהינו בית החולים הגדול ביותר שמהווה רשת ביטחון לאוכלוסיות חלשות בניו-אינגלנד.

בית חולים זה מטפל בחולים רבים שהם, על פי האמור, בעלי סיכון לנשירה מטיפול.

המחקר בדק את שיעור הנשירה מטיפול בקרב החולים שטופלו בזריקות לזגוגית ו/או ב- PRP ברטינופתיה סוכרתית שגשוגית והעריך רשימה מפורטת של מנבאים אפשריים לנשירה מטיפול. נשירה מטיפול הוגדרה כאי חזרה לפגישה עם מומחה רשתית במשך לפחות חצי שנה לאחר המועד שנקבע. המחקר היה רטרוספקטיבי וכלל סקירת תיקים רפואיים של 418 חולים מבוגרים שטופלו מינואר 2014 עד יוני 2018.

אחוז גבוה מהחולים (61 אחוזים: 256 מתוך 418) שטופלו ברטינופתיה סוכרתית שגשוגית בבית החולים בו בוצע המחקר, נשרו מהטיפול במהלך 4 שנים.

גורמי הסיכון לנשירה שנמצאו כללו שפה ראשונה שאיננה אנגלית, גיל בין 56 ל-65 שנים, מגורים במרחק 20 מיל או פחות מבית החולים, תחלואה ביותר מ-5 מחלות נוספות, ביקורים ב-20 או יותר מחלקות אחרות, אי הופעה ליותר מ-10 אחוזים מהביקורים המתוכננים במרפאות שאינן מרפאות עיניים, וקבלת טיפול רק ב-PRP בהשוואה לזריקות בלבד.

זיהוי מוקדם של חולים בעלי סיכון מוגבר לנשירה מטיפול עשוי לעזור בבחירת סוג הטיפול ובמתן ייעוץ מתאים לחולים.