בדיקה של הקשר בין כוריו-רטינופתיה סרוזית מרכזית ושינויים בדופק באמצעות יישום בטלפון חכם 

תקציר: פרופ' מרדכי רוזנר

כוריו-רטינופתיה סרוזית מרכזית (Central serous chorioretinopathy - CSC) הינו מצב המאופיין בהיפרדות רשתית סרוזית באזור המקולה, אשר לרוב מופיעה בגברים בשנות השלושים עד החמישים.

לחץ, עישון, התנהגות מטיפוס A והיסטוריה של שימוש בסטרואידים דווחו כגורמי סיכון.

התסמינים כוללים שינויים בראייה וירידה בראייה. במקרים רבים יש החלמה ספונטנית תוך 3 חודשים.

אולם, כאשר ה- CSC חוזר ונמשך זמן רב, הוא גורם לירידה בלתי הפיכה בחדות הראייה, ולכן מצריך טיפול.

הטיפולים כוללים פוטוקואגולציה, טיפול פוטודינמי, טיפול ב-  subthreshold lasers או Eplerenone.

הדופק איננו קבוע וההשתנות שלו מעידה על הטונוס של המערכת העצבים האוטונומית של הלב.

פעילות עצבית סימפתטית ופרהסימפתטית מתבטאת בדופק ושינויים בדופק מבטאים את שיווי המשקל בין שניהם.

הפחתת השינויים בדופק מבטאת התגברות הטונוס הסימפתטי והפחתת הטונוס הפרהסימפתטי.

השינויים בדופק פוחתים בהזדקנות, ברטינופתיה סוכרתית, באי ספקת לב ובהתקף לב.

גורמים שונים תורמים לשינויים בדופק. שיטת הבחינה של שינויים בדופק מתייחסת ל- time domain index ול- frequency domain index. אינדיקטור התדירות מייצג את מידת השינויים בדופק כפונקציה של תדירות.

טווח התדירות הנמוכה הוא בין 0.04 ל- 0.15 הרץ, וטווח התדירות הגבוהה הוא בין 0.15 ל- 0.4 הרץ.

היחס בין התדירות הנמוכה לתדירות הגבוהה הינו אינדקס להערכת פעילות סימפתטית.

מרכיב התדירות הנמוכה מבטא את מערכת הברו-רצפטורים ומושפע מהעצבים הסימפתטיים והפר-סימפתטיים.

מרכיב התדירות הגבוהה מבטא תנודתיות נשימתית ומושפע מעצבים פרה-סימפתטיים שמווסטים את הנשימה.

שלב המנוחה הינו בעיקרו פרה-סימפתטי, עם הופעה של תדירות גבוהה שמבטאת שינויים בנשימה ותדירות נמוכה שמבטאת שינויים בלחץ הדם.

במצבי לחץ שולטת מערכת העצבים הסימפתטית. כאשר התדירות הגבוהה פוחתת נשארת התדירות הנמוכה שמבטאת שינויים בלחץ הדם.

לכן היחס בין התדירות הנמוכה לתדירות הגבוהה גדל כיון שהתדירות הגבוהה פוחתת במצב לחץ, בעוד שהתדירות הגבוהה גדלה במצב מנוחה כך שהיחס בין התדירות הנמוכה לתדירות הגבוהה לבסוף קטן.

בהתבסס על תופעה זו דווח על קשר בין מצב לחץ לבין CSC.

במחקר הנוכחי נעשה שימוש ביישום של טלפון חכם לצורך מדידת שינויים בדופק ובעזרת מדידות אלה לחשב את כמות הפעילות האוטונומית בחולים עם CSC וכך לנסות להבהיר את הקשר בין שינויים בדופק ל- CSC.

החוקרים היו מטוקיו: ממחלקות העיניים של בית הספר לרפואה של אוניברסיטת Nihon, ושל מרכז הסוכרת של האוניברסיטה הרפואית של נשים של טוקיו ומ-  Omotesando Internal Medicine and Ophthalmology Clinic.

במחקר נכללו 64 חולים עם CSC שגילם הממוצע היה 48 שנים. 57 מתוכם היו גברים ו-7 נשים.

השינויים בדופק נמדדו באמצעות הטלפון החכם שלהם באמצעות יישום שהתקינו בו.

המדידות בוצעו כל בוקר במשך לפחות שבוע אחד.

התוצא העיקרי היה שינויים בדופק ואינדקס של הטונוס האוטונומי שחושב ממנו והושווה לקבוצת ביקורת של 35,226 אנשים שהשתמשו ביישום.

הממצאים הראו שלוג היחס בין התדירות הנמוכה לתדירות הגבוהה גבוה באופן משמעותי מבחינה סטטיסטית בקבוצת החולים בהשוואה לביקורת. מדד זה היה נמוך באופן משמעותי בחולים עם הרגלי התעמלות. בחולי CSC נמצאה פגיעה במערכת העצבים האוטונומית. נמצא שיש קשר גם בין הרגלי ההתעמלות ל- CSC.