שימוש במדידות רפלקס האור של האישון כביומרקר פיזיולוגי לחבלות ספורט במתבגרים

תקציר: פרופ' מרדכי רוזנר

הפרעה בתפקוד אוטונומי וראייתי מתפתחת לאחר חבלות ראש (concussion) בפעילות ספורט ומהוות צורה קלה של חבלות מוחיות (traumatic brain injury) שמשפיעה על מתבגרים בהתקדמותם האקדמית והספורטיבית.

חסרים בקונברגנציה ואקומודציה לאחר חבלה מנבאים ריפוי ממושך. רפלקס האור של האישון מעורב בקונברגנציה ובאקומודציה כאחד, ומופעל על ידי המערכת הפרה-סימפתטית לכיווץ האישון והמערכת הסימפתטית להרחבתו. את רפלקס האור של האישון ניתן למדוד באמצעות פופילומטר אינפרה-אדום דינמי בצורה מהירה והדירה.

הערכים הנורמליים של רפלקס האור של האישון תוארו כבר ונמצא שגודל האישון פוחת ככל שהגיל מתקדם. 

למתבגרים, ובמיוחד לבנים בגיל 12 עד 18, יש קוטר אישון מרבי גדול יותר, מהירות התכווצות מרבית איטית יותר ואחוז התכווצות קטן יותר בהשוואה לילדים בגיל 6 עד 11.

הבדלים אלה במדדים מקשים על השימוש בתוצאות המחקרים שבוצעו במבוגרים, עבור מתבגרים וילדים.

בשלב הסב-אקוטי לאחר חבלה מוחית קלה במבוגרים, 2 עד 8 שבועות לאחר החבלה, נמצאו לטנטיות ארוכה יותר, מהירויות התכווצות/התרחבות ממוצעות נמוכות יותר, וזמן ארוך יותר שעובר עד ל- 75 אחוזים מהתרחבות חוזרת של האישון, בהשוואה לקבוצת ביקורת.

מחקרים אחרים דיווחו על תוצאות שונות ולא תואמות ולכן יעילות השימוש במדדי התכווצות האישון בהערכת חבלות ספורט נותרה לא ברורה במבוגרים ובמיוחד בילדים.

המטרה של המחקר הנוכחי הייתה לקבוע אם שינויים במדדים כמותיים של רפלקס האור של האישון יכולים לשמש כסמנים ביולוגיים פיזיולוגיים אובייקטיבים להערכת חבלות ספורט במתבגרים.

החוקרים היו מארצות הברית: מהמרכז לרפואת ספורט וביצועים, והמרכז למחקר חבלות ומניעתן של בית החולים לילדים של פילדלפיה, מבית הספר לרפואה פרלמן, ומבית הספר לאחיות של אוניברסיטת פנסילבניה בפילדלפיה, מהקולג' לאופטומטריה של האוניברסיטה של מדינת ניו-יורק בניו יורק, ומהמחלקה להנדסה ביו-רפואית של מכון ג'ורג'יה לטכנולוגיה ואוניברסיטת אמורי באלבמה.

המחקר היה פרוספקטיבי והשתתפו בו ספורטאים מתבגרים בגילאים 12 עד 18 שגויסו למחקר בין תחילת אוגוסט 2017 לסוף דצמבר 2018.

התוצא העיקרי היה תוצאות מדידות רפלקס האור של האישון: קוטר מקסימלי ומינימלי, מהירות כיווץ/הרחבה מרבית וממוצעת, אחוז ההתכווצות והזמן עד להרחבה של 75%.

נבדקו 134 ספורטאים בריאים שהיוו את קבוצת הביקורת ו- 98 ספורטאים בטווח מדיאני של 12 ימים לאחר חבלה. שמונה מתוך תשעה מדדים היו גבוהים יותר באופן משמעותי מבחינה סטטיסטית בקרב הספורטאים עם חבלת ספורט.

כשבוצעה אקספלורציה נראו שינויים התלויים במגדר. בקרב קבוצת הביקורת נמצאו מדדים נמוכים יותר של רפלקס האור של האישון לאחר אימון והקוטר המכסימלי של האישון היה קטן יותר.

המסקנה של מחקר זה היא שערכים מוגברים של מדדי רפלקס האור של האישון מאפיינים חבלות במתבגרים, בעוד שאימון גורם לאישון קטן יותר והאטה של תנועתיות האישון, שכנראה מלווה התעייפות. מדדים כמותיים אלה של רפלקס האור של האישון עשויים לשמש בעתיד כסמנים ביולוגיים פיזיולוגיים לחבלות ראש בספורטאים מתבגרים.