הערכת גישה חדשה לניתוח פטריגיום  

מתקצר: פרופ' מרדכי רוזנר

פטריגיום הוא רקמה חיבורית תת-לחמיתית ואפיתל לחמיתי שגדלים על הקרנית. הוא מופיע בצד הנזלי או הטמפורלי של הקרנית ומתקדם למרכז הקרנית. עדיין לא ידועה בביטחון הפתוגנזה המדויקת של התפתחות פטריגיום.

פטריגיום שמתקדם עלול לפגוע בחדות הראייה ולגרום לחוסר נוחות, הגבלה בתנועתיות העין ואסטיגמטיזם. הטיפול בפטריגיום הוא ניתוחי והאפשרויות הן הסרתו עם השארת סקלרה חשופה, סגירה ראשונית של הלחמית, או שתל לחמית.

השיטות המקובלות היום כוללות שימוש בשתל לחמית אוטולוגי, שתל לימבלי, ממברנה אמניוטית, שתל לחמית אוטולוגי וממברנה אמניוטית או שתל לימבלי וממברנה אמניוטית. שתל הלחמית הוא הניתוח המועדף ברוב המקרים.

שתל לימבלי דומה לו אך כולל אפיתליום לימבלי שמוסר באמצעות קרטקטומיה שטחית או או דיסקציה למלרית שטחית של הקרנית. מחקרים אחדים הראו שלאחר שתל לימבלי יש פחות חזרה של פטריגיום. שתי השיטות עם שתל לחמית טובות יותר מאשר מברנה אמניוטית במניעת חזרת פטריגיום ראשוני או חוזר.

השימוש בממברנה אמניוטית הומלץ עבור חולים עם לחמית מצולקת או כשיש צורך לשמר את הלחמית לטיפולים אחרים. כאשר שתל לחמית משולב עם ממברנה אמניוטית, הסקלרה מכוסה בממברנה אמניוטית ועליה מונח שתל הלחמית או הלחמית הלימבלית. בעבר השתמשו בשתל לחמית עם ממברנה אמניוטית לטיפול בפטריגיום חוזר חמור, במיוחד כשהוא מלווה בהגבלה של תנועות העיניים או בסימבלפרון, אך במהלך הזמן הוא מתבצע הרבה גם עבור פטריגיום ראשוני כי בעקבותיו שעור החזרה נמוך, והוא מועדף על ניתוח עם שתל לימבלי וממברנה אמניוטית שעשוי להיות כרוך בסיבוכים הנובעים מכריתת השתל מהלימבוס.

כאשר משתמשים בשתל לחמית וממברנה אמניוטית, שתל הלחמית הדרוש קטן יותר, הפצע הניתוחי קטן יותר ויש יותר לחמית שלימה למקרה שצריכים אותה למטרה אחרת.

רק מעט מחקרים קליניים השוו את היעילות הקלינית והבטיחות של ניתוח המשלב שתל לחמית וממברנה אמניוטית לשתל לחמית ללא ממברנה אמניוטית או לממברנה אמניוטית בלבד. 

לצורך זה תוכנן המחקר הנוכחי. בוצעה מודיפיקציה בה נעשה שימוש בשתל לחמית בגודל 2 מ"מ שהיה זהה לגודל צוואר הפטריגיום בנוסף לממברנה אמניוטית. בגלל שעור החזרה הגבוה לאחר ניתוח עם ממברנה אמניוטית בלבד הוסף לו טיפול באינטרפרון IFN alfa-2b)), שהוכח כבטוח ויעיל בהפחתת שעור חזרה של פטריגיום לאחר ניתוח בשיטת הסקלרה החשופה.

המטרה של המחקר הוגדרה כהשוואת התוצאות של ניתוח פטריגיום נזלי ראשוני, עם שתל לחמית, ממברנה אמניוטית, או שתל לחמית עם ממברנה אמניוטית.

בכל הניתוחים ניתן גם אינטרפרון. החוקרים היו מבייגין, סין, והמחקר היה קליני מבוקר עם רנדומיזציה ועם מעקב של שנה. התוצאים הראשוניים היו שעור החזרה והסיבוכים, והתוצאים המשניים היו מצב אפיתל הקרנית, ניקוד למצב שטח פני העין ושינוי בחדות הראייה. במחקר השתתפו 85 חולים.

30 עברו ניתוח עם שתל לחמית, 25 עברו ניתוח עם ממברנה אמניוטית ו- 30 עברו ניתוח של שתל לחמית וממברנה אמניוטית. בכל החולים לא נמצאו סיבוכים או חזרה מדרגה חמורה. לא נמצא הבדל משמעותי מבחינה סטטיסטית בין שלוש הקבוצות מבחינת דרגת החזרה, מצב אפיתל הקרנית, והשינוי בחדות הראייה.

מבחינת דירוג הסימפטומים, השתלת לחמית או השתלת ממברנה אמניוטית היו בדירוג פחות טוב בהשוואה לניתוח עם שתל לחמית וממברנה אמניוטית. בהשוואה לניתוח עם ממברנה אמניוטית, לניתוח עם שתל לחמית היה ניקוד טוב יותר.

המסקנה הייתה שבכל שלוש שיטות הניתוח הבטיחות והיעילות היו טובים. הניתוחים ללא שתל לחמית או עם שתל לחמית קטן וממברנה אמניוטית היו פחות טראומטיים.