20.06.2021 |
Yildirim TM, Łabuz G, Hammer M, Son H-S, Schickhardt SK, Auffarth G, Khoramnia R. A
גישה חדשה להערכת הפרעה לראייה מעכירות ב- IOL באמצעות OCT ברזולוציה גבוהה
מתקצר: פרופ' מרדכי רוזנר
ניתוח ירוד עם השתלת IOL הינו לרוב ניתוח בטוח עם שעור סיבוכים נמוך מאד.
סיבוכים הנובעים מהחומרים מהם מיוצרות העדשות עשויים לגרום להתעכרות חלקית או מלאה של העדשות המושתלות.
מיקרו-וקואולות בתוך הפולימר מופיעים בעיקר בעדשות אקריליות הידרופוביות ואילו הסתיידויות (קלסיפיקציות) מופיעות בעדשות הידרופיליות. הסתיידויות של IOL תוארו לראשונה בשנות התשעים.
מאז, השימוש הנרחב בטכניקות צביעה היסטופתולוגיות יחד עם מיקרוסקופ אלקטרוני סורק אפשרו לזהות שינויים במורפולוגיה של שטח פני העדשות ומשקעים בתוך הפולימר ממנו העדשה עשויה.
בשנים האחרונות דווח על מקרים עם הסתיידויות בעדשות בעקבות ניתוחים שבוצעו לאחר השתלת העדשות, כמו DMEK או ויטרקטומיה. בשנת 2008 הוצעה קלסיפיקציה קלינית של הסתיידויות בעדשות המושתלות. הסתיידויות ראשוניות הנגרמות מבעיות בחומר העדשה או תהליך ייצורה.
הן לרוב אחידות בכל חומר בעדשה, ומופיעות בעיניים בריאות, למעט ניתוח הירוד שעברו.
עכירויות כאלה יימנעו על ידי שינויים בתהליכי הייצור של העדשות. הסתיידויות משניות הן לרוב מקומיות ובמרכז העדשה. הן מופיעות בעיקר לאחר ניתוחי עיניים נוספים, ובמיוחד קרטופלסטיקה למלרית אחורית, ויטרקטומיה והזרקות חוזרות לעיניים. השכיחות של עכירות מקומית בעדשה לאחר DMEK מוערכת ב- 2.5% עד 9.7%.
היות ורוב החולים עם הסתיידויות ב-IOLs סובלים גם מבעיות בקרנית או ברשתית, קשה בבדיקה קלינית להעריך אם הפגיעה בראיה נובעת מהעדשה. פרמטרים אופטיים שונים יכולים לתאר את האיכות האופטית של עדשות מושתלות מחוץ לעין והשתמשו בהם במספר מחקרים על סדרות קטנות של עדשות שהוצאו מהעיניים. רוב המחקרים הראו שהעכירויות גרמו לרמה מוגברת של פיזור אור (straylight).
הטיפול היחיד שניתן להציע לחולים הוא החלפת העדשה, אך לניתוח כזה יש סיכונים, וההחלטה על ניתוח להחלפת עדשה תוך עינית אינה קלה.
דרכים חדשות להערכת מידת הפגיעה בראייה במצבים של עכירויות בעדשות מושתלות עשויות לעזור לרופאי העיניים במתן ייעוץ לחולים בנוגע לצורך בניתוח להחלפת העדשות. במחקר הנוכחי נבדקה היכולת לזהות את העכירויות בעדשות בגישה קלינית חדשה תוך שימוש ב- OCT ברזולוציה גבוהה של המקטע הקדמי, ולנבא אם הפגיעה בראייה נובעת מהן.
החוקרים הם מהמחקר למחקר ראייה David J. Apple ומחלקת העיניים של אוניברסיטת הידלברג בגרמניה. המחקר היה מעבדתי על 44 עדשות תוך עיניות שהוצאו וצולמו באפליקציה לצילום in vitro במכשיר OCT מתוצרת Heidelberg Engineering.
ב-24 מקרים הסיבה להוצאת העדשות הייתה עכירויות מרכזיות ב-IOL כתוצאה מניתוחי עיניים לאחר ניתוח הירוד. לקבוצת הביקורת שימשו 20 IOLs שהוצאו לאחר סבלוקסציה של העדשה.
בעקבות בדיקה של התמונות נמצא ערך סף שמהווה מדד למידת עכירות באופטיקה המרכזית של ה- IOL. באמצעותC-Quant straylight meter תוצרת Oculus נמדדה מידת פיזור האור (light scattering).
חושבה רגרסיה לינארית מההתאמה בין מידת העכירות לבין פיזור האור. ערך הסף הממוצע של שטח העכירויות היה 6.7% וממוצע פיזור האור היה 95.1.
בקבוצת הביקורת של העדשות השקופות ערך הסף של שטח העכירויות היה 2% וממוצע פיזור האור היה 2. ההבדל היה משמעותי מבחינה סטטיסטית.
המסקנה הייתה שהטכניקה שנבדקה של צילום OCT יכולה לשמש להערכת מידת העכירות בעדשות מושתלות ונמצאה התאמה טובה בין מידת העכירות לבין מידת פיזור האור על ידי העדשה.
ייתכן שבאמצעות בדיקת OCT של מקטע קדמי אפשר יהיה בעתיד למדוד את ההפרעה לראייה שנגרמת מעכירויות ב- IOLs.