ההתקדמות לאורך זמן של רטינופתיה פריצנטרלית מהידרוקסיכלורוקווין  

מתקצר: פרופ' מרדכי רוזנר

הידרוקסיכלורוקווין נמצאת בשימוש נרחב במחלות ראומטיות ודרמטולוגיות כמו לופוס אריתמטוזוס סיסטמי וראומטואיד ארתריטיס.

רטינופתיה מהידרוקסיכלורוקווין הינה רעילות לרשתית מהתרופה, בדרך כלל בחולים המקבלים טיפול ממושך, ומאופיינת בפגמים בפוטורצפטורים או באפיתל הפיגמנטרי של הרשתית  (RPE)או שניהם.

דווח על שכיחות של 0.08 עד 7.5 אחוזים, ומחקרים חדשים משערים שהשכיחות גבוהה יותר.

רטינופתיה מהידרוקסיכלורוקווין יכולה להיות פרפובאלית (parafoveal) או פריפובלית (preifoveal). ברטינופתיה פרפובאלית יש פגמים ברשתית החיצונית במרחק 2 עד 8 מעלות מהפובאה.

מקולופתיה Bull’s-eye הינה הביטוי המאוחר של צורה זו, ומאופיינת בטבעת פרפובאלית של ניוון RPE עם אי פובאלי לא פגוע.

ברטינופתיה פריפובאלית הנזק לרשתית באזור שמחוץ ל-8 מעלות מהפובאה, היא מאפיינת שלבים מתקדמים יותר של המחלה, ולכן יש לזהותה מוקדם. 

בחירת הבדיקות המתאימות שיזהו את מידת הטוקסיות לרשתית הינה חשובה לזיהוי המחלה והתקדמותה. הנתונים בנוגע להתקדמות מחלה פריצנטרלית אינם מספקים כי מחקרים בעבר בוצעו בקבוצות חולים שסבלו בעיקר מרטינופתיה פרפובאלית.

לא קיימת הסכמה בנוגע להגדרה של הידרדרות של רטינופתיה מהידרוקסיכלורוקווין ולכן יש שונות בשיטות המחקר ובמסקנות, שלא מאפשרת הסקת מסקנות.

מטרת המחקר הנוכחי להדגיר באופן מפורט הידרדרות רטינופתיה מהידרוקסיכלורוקווין ולבדוק לאורך זמן את השינויים המבניים והתפקודיים בקבוצת חולים שרובם עם רטינופתיה פריצנטרלית ולנסות לאפיין הידרדרות של רטינופתיה פריצנטרלית.

החוקרים היו מהרפובליקה של קוראה: ממחלקות העיניים של בתי החולים של אוניברסיטת Hanyang בסאול, של האוניברסיטה הלאומית  Jeju, של המרכז הרפואי Asan של אוניברסיטת Ulsan בסאול ושל אוניברסיטת Ajou ב- Suwon.

המחקר היה רטרוספקטיבי ורב מרכזים. במחקר נכללו 80 עיניים של 41 חולים עם רטינופתיה מהידרוקסיכלורוקווין (60 מהם עם צורה פריצנטרלים) ומעקב במשך שנתיים או יותר לאחר הפסקת התרופה. בדיקות המעקב כללו OCT, אוטופלואורסצנציה, ובדיקות שדה ראייה המפרי.

המעקב חולק למעקב מוקדם של עד שנתיים, ושל התקופות שלאחר מכן. הדרדרות מצב הרטינופתיה ב- OCT הוגדר כהגדלת האורך של האזור האליפטואידי של הפגם, הפחתת המרחק מהפובאה אל הפגם בפוטורצפטורים, או התפתחות חדשה או הגדלה של הפגמים ב- RPE.

בבדיקת אוטופלואורסצנציה הוגדרה הידרדרות כהגדלה בשטח עם היפראוטופלואורסצנציה או היפואוטופלואורסצנציה. הידרדרות פונקציונלית הוגדרה כרגרסיה של פחות מ- 0 דציבל לשנה עבור mean deviation ויותר מ- 0 דציבל לשנה עבור pattern standard deviation בהערכה של שלושה שדות ראייה או יותר.

נמצא שבערך בשליש מהעיניים עם רטינופתיה פריצנטרלית בשלב מוקדם היתה הידרדרות מוגבלת במהלך תקופת המעקב הקצרה לאחר הפסקת התרופה, אולם לאחר מכן מצב הפוטורצפטורים היה יציב או אפילו חל שיפור.

רוב העיניים עם רטינופתיה פריצנטרלית בשלב בינוני הראו הידרדרות שממשיכה, במיוחד כאשר היה מעבר לשלב החמור. בעיניים עם נזק חמור ההדרדרות נמשכה בכל תקופת המעקב. בכל קבוצות החומרה, קצב הידקקות הרשתית פחת במהלך הזמן.

בכל העיניים עם רטינופתיה פריצנטרלית שהראו הידרדרות, ההגדלה ההיקפית של הנזק ברשתית הייתה בולטת  בשלבים המוקדמים, ואילו הגדלה צנריפטלית (centripetal) של הפגיעה דמוית הטבעת נראתה בשלבים המתקדמים. הידרדרות פונקציונלית נמצאה ב- 58.7 אחוזים מהמקרים עם הצורה הפריצנטרלית והייתה בהתאמה להידרדרות המבנית.

המסקנה הייתה שהידרדרות רטינופתיה פריצנטרלית מהידרוקסיכלורוקווין תלויה במידת החומרה. רטינופתיה פריצנטרלית בינונית לרוב מידרדרת אך הידרדרות פריצנטרלית המאיימת על הפובאה נמצאה בעיקר במקרים עם רטינופתיה חמורה. תוצאות אלה מצביעות על כך שזיהוי מוקדם עשוי להקטין את הסיכון להידרדרות של רטינופתה פריצנטרלית שתכלול את הפובאה.