הפלורה בלחמית בעיניים עם חסימת דרכי ניקוז הדמעות לפני ואחרי רקנליזציה אנדוסקופית מוצלחת  

מתקצר: פרופ' מרדכי רוזנר

מערכת ניקוז הדמעות מורכבת מהקנליקולי העליון והתחתון, הקנליקולי המשותף, שק הדמעות והצינור הנזולקרימלי. 

החיבור בין הקנליקולי המשותף לשק הדמעות, הצוואר של שק הדמעות (Krause’s valve) והכניסה לחלל אף (Hasner’s valve) הינם באופן פיזיולוגי מעברים צרים.

דלקת כרונית או חריפה ברקמות שליד מעברי הדמעות, גורמת ללחץ עליהם ולבסוף לחסימתם, במיוחד בחלקים הצרים שלהם.

ברוב המקרים חסימה ראשונית נגרמת מדלקת, אך תתכנן גם חסימה משנית לטראומה, גידול או זיהום. חסימות קדמיות, כמו חסימות קנליקולריות, גורמות לאפיפורה ולבלפריטיס שמפריעים לראייה.

חסימות מרוחקות הופכות את שק הדמעות למאגר דמעות ללא זרימה, אשר בקלות מזדהם ומתפתח לדקריוציסטיטיס כרונית עם אפיפורה והפרשות מוגלתיות.

חסימת מערכת ניקוז הדמעות גורמת לשינויים בפלורה הבקטריאלית של הלחמית. הראו שדקריוציסטיטיס כרונית הנגרמת מחסימה של הצינור הנזולקרימלי מלווה בהגדלת היחס של חיידקים גרם שליליים שעשויים להיות מעורבים בזיהום תוך עייני בעקבות ניתוח. בנוסף לכך, מהלחמית של חולים עם חסימה נזולקרימלית בודדו מיקרואורגניזמים שעשויים להיות פתוגניים. 

לכן, מקובל לתת לחולים עם חסימה נזולקרימלית טיפול מקדים לפני ניתוח תוך עייני כדי להפחית את הסיכוי לאנדופתלמיטיס בעקבות הניתוח.

הניתוחים לתיקון חסימה בדרכי ניקוז הדמעות ניתנים לחלוקה באופן כללי לניתוחים ליצירת מעקף ולניתוחים משחזרים. ניתוחים של דקריוציסטורינוסטומיה (DCR) מבחוץ או אנדונזליים הינם הגישה הניתוחית הרווחת.

בגלל המהות החודרנית שלהם מבצעים גם רקנליזציה של כל מעבר הדמעות עם צינורית לקרימלית. 

כיום רקנליזציה אנדוסקופית עם אינטובציה של צינורית לקרימלית נחשבת לפעולה מתוחכמת יותר מאשר רקנליזציה ואינטובציה פשוטים ודווחו תוצאות מצוינות.

למרות שפורסמו מספר מחקרים על השינוי בפלורה החיידקית של הלחמית לאחר DCR, אין אף מחקר על השינוי בפלורה החיידקית של הלחמית לאחר רקנליזציה אנדוסקופית של מערכת ניקוז הדמעות, והמחקר הנוכחי בא לבדוק זאת.

החוקרים היו מיפן: ממחלקת העיניים של הפקולטה לרפואה של האוניברסיטה של Tsukuba. במחקר נכללו 150 עיניים עם חסימת דרכי ניקוז הדמעות שטופלו בהצלחה עם רקנליזציה אנדוסקופית.

בדיקת תרבית חיידקית מהלחמית של הפורניקס התחתון בוצעה בכל העיניים לפני הפעולה וארבעה חדשים אחריה.

גידול חיידקי זוהה ב-42 אחוזים מכל העיניים לפני הניתוח, והשיעור פחת באופן משמעותי ל-26 אחוזים לאחר הניתוח.

מספר סוגי החיידקים פחת גם הוא מ-20 לפני הניתוח ל-9 אחרי הניתוח.

במיוחד פחת מספר החיידקים הפתוגניים. בנוסף, חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה כמו סטרפטוקוקוס פנאומוניה יציב לפניצילין וסטפילוקוקוס אאורוס יציב למתיצילין נמצאו ב-9 עיניים לפני ניתוח החסימה בדרכי הדמעות, ורק בעין אחת אחרי הניתוח. סטפילוקוקוס קואגולז שלילי ו- Corynebacterium spp., שהינם שכיחים בפלורה הנורמלית של הלחמית נמצאו ב-46.5 אחוזים מכל הבידודים לפני הניתוח ושכיחותם גדלה באופן משמעותי ל-80.9 אחוזים לאחר הניתוח.

לסיכום, המחקר הראה שרקנליזציה פיזיולוגית של דרכי ניקוז הדמעות לאחר ניתוח אנדוסקופי הפחיתה באופן משמעותי את שיעור הצמיחה החיידקית מהלחמית  ואת מספר סוגי החיידקים שבודדו.

היא הפחיתה גם את מספר החיידקים שעשויים להיות פתוגניים ואת מספר החיידקים העמידים לאנטיביוטיקה. שכיחות החיידקים הטבעיים לפלורה של הלחמית עלתה, דבר שמבטא נורמליזציה של הפלורה החיידקית של הלחמית לאחר הניתוח.