מדדי נוקשות הקרנית מנבאים הידרדרות בעיניים עם חשד לגלאוקומה  

מתקצר: פרופ' מרדכי רוזנר

גלאוקומה פתוחת זווית הינה נאורופתיה אופטית הגורמת, ללא טיפול, לאיבוד ראייה פרוגרסיבי. זוהי הצורה השכיחה ביותר של גלאוקומה, המאופיינת בנוירו-דגנרציה של הרשתית במצב בו הזווית פתוחה ואין גורם משני לעליית הלחץ. גלאוקומה פתוחת זווית נגרמת מאפופטוזיס מואץ של תאי הגנגליון של הרשתית בעקבות לחץ תוך עייני יחסית מוגבר.  

למרות החשיבות של עליית לחץ התוך עייני בפתופיזיולוגיה של גלאוקומה פתוחת זווית, היא יכולה להתפתח ולהידרדר גם באנשים עם לחץ תוך עייני בגבולות הנורמלי.

הלחץ התוך עייני גורם ללחץ מכני ולדפורמציה באזור ראש עצב הראייה, שם האקסונים של תאי הגנגליון של הרשתית נוטים בזווית של 90 מעלות ועוזבים את העין דרך הלמינה קריברוזה. חושבים שהלחץ מפריע למעבר האורטוגרדי באקסונים ובכך נפגע התא ועובר אפופטוזיס.

חישובים על פי מודלים נבאו שנוקשות (stiffness) הסקלרה הינה הגורם המכריע החשוב ביותר של הסטרס הביו-מכני באזור ראש עצב הראייה.

עובי הקרנית המרכזית הינו מדד קליני שנכלל במדידות שמבוצעות לחולי גלאוקומה בגלל השפעתו על תוצאת מדידת לחץ תוך עייני בשיטה המסורתית של השטחה.

בתקופה האחרונה, מחקרים in vivo הראו שמאפיינים ביו-מכניים שונים של הקרנית מהווים גורמי סיכון חשובים לגלאוקומה פתוחת זווית. הניחו שמאפיינים ביו-מכניים של הקרנית מבטאים מאפיינים ביו-מכניים של החלק האחורי של העין: של הסקלרה הפרי-פפילרית ושל הלמינה קריברוזה. מכשירים קליניים חדשים כמו ה-  Corvis ST מאפשרים מדידות של פרמטרים ביו-מכניים רבים מהקרנית, כולל מאפיינים ויסקואלסטיים המבטאים נוקשות.

עד היום רוב המחקרים שהשתמשו בכלים אלה העריכו את ההיסטרזיס (hysteresis) של הקרנית באמצעות Ocular Response Analyzer, אשר לא מתייחס באופן ישיר לנוקשות הקרנית. עד עתה לא נבדקה נוקשות הקרנית כגורם סיכון פוטנציאלי להתפתחות או הידרדרות גלאוקומה פתוחת זווית.

במחקר הנוכחי נבדק הקשר בין מדדים של נוקשות הקרנית שנבדקו עם Corvis ST למאפיינים קליניים של התקדמות גלאוקומה באוכלוסייה של חולים עם חשד לגלאוקומה (glaucoma suspects).

הנחת העבודה הייתה שנוקשות קרנית רבה יותר תהיה בהתאמה לסיכון גבוה יותר להידרדרות גלאוקומה.

החוקרים היו מאוסטרליה, מאוניברסיטת Flinders ב- Bedford Park, מאוניברסיטת Macquarie בסידני, מבית החולים Royal Adelaide ב- Adelaide, מבית החולים נסיך ווילס ב- Randwick, מהאוניברסיטה של סידני, מהאוניברסיטה של טסמניה ב- Hobart ומהאוניברסיטה של Adelaide.

המחקר היה פרוספקטיבי ונכללו בו 371 עיניים של 228 חולים עם חשד לגלאוקומה פתוחת זווית על פי מראה עצבי הראייה, ועם שדות ראייה נורמליים. המעקב היה כל ששה חודשים עם בדיקה קלינית, בדיקת שדה ראייה ו- OCT.

נמצא שמדדי נוקשות הקרנית היו בהתאמה עם עובי הקרנית המרכזית. מדדים של קרנית נוקשה יותר היו קשורים באופן משמעותי מבחינה סטטיסטית לקצב מוגבר של הידקקות ה-RNFL במהלך מעקב ממוצע של 4.2 שנים.

בעיניים עם קרניות דקות יותר ונוקשות יותר הידקקות RNFL הייתה מוגברת ב-0.72 מ"מ לשנה בהשוואה עם נוקשות קרנית פחותה יותר וקרנית מרכזית עבה יותר, והסיכוי להידקקות מתקדמת של RNFL בקצב של יותר מ-1 מ"מ לשנה היה גבוה פי 2.9. מדדי נוקשות קרנית מוגברת היו גם בהתאמה להידרדרות בשדות הראייה בהשוואה לעיניים עם קרניות מרכזיות עבות יותר ופחות נוקשות.

המסקנה הייתה שעיניים עם חשד לגלאוקומה עם קרניות נוקשות ודקות יותר, הם עם סיכון מוגבר להידרדרות גלאוקומה. נוקשות מוגברת של הקרנית באופן סינרגיסטי עם הידקקות הקרנית המרכזית מהווים גורמי סיכון להידרדרות גלאוקומה.