25.07.2021 |
Colijn JM, Meester-Smoor M, Verzijden T, de Breuk A, Silva R, Merle BMJ, Cougnard-Grégoire A, Hoyng CB, Fauser S, Coolen A, Creuzot-Garcher C, Hense H-W, Ueffing M, Delcourt C, Hollander AI, Klaver CCW
הקשר בין הסיכון הגנטי וסגנון החיים ל- AMD באירופה
מתקצר: פרופ' מרדכי רוזנר
ניוון מקולרי מחמת גיל (AMD) הינה מחלה ניוונית פרוגרסיבית של הרשתית שמהווה את הסיבה החשובה ביותר לעיוורון בעולם המערבי.
מעריכים שעד 2040 יהיו עד 4.8 מיליון אירופאים ועד 18.6 מיליון אנשים בכל העולם עיוורים מ- AMD. מחלקים את ה- AMD לשלב הרטוב השכיח יותר המאופיין בנאווסקולריזציה כורואידלית (CNV) ולצורה היבשה המאופיינת באטרופיה גאוגרפית (GA) של האפיתל הפיגמנטרי של הרשתית. רק לצורה הרטובה יש טיפול בנוגדי גורמי גדילה של האנדותל הוסקולרי, אך הדרדרות בראיה לא ניתנת למניעה לתמיד.
AMD הינה מחלה גנטית מורכבת המושפעת מצירוף של משתנים סביבתיים וגנטיים. במיוחד ידוע שעישון ודיאטה מגדילים באופן ניכר את הסיכון. הגורם הגנטי בורר ודווח על 52 וריאנטים שכיחים ויותר מ-100 נדירים.
וריאנטים אלה מסבירים את רוב הגורמים למחלה ומאפשרים לזהות מספר תהליכים פתוגניים.
מבין אלה, ה- complement cascade הינו כנראה החשוב ביותר, אך הניסיונות הראשונים לזהות מנגנון זה במחקרים לא היו מוצלחים מאד. ייתכן שמנגנונים אלה הינם ספציפיים לקבוצות אנשים מסוימות ואם זה המצב יש לבדוק אותם במחקרים בהם יחולקו החולים על פי מאפייני המחלה העיקריים שלהם.
במחקר הנוכחי המטרה הייתה לבדוק את תרומת הוריאנטים הגנטיים לסיכון ל- AMD באירופה, על ידי שימוש בנתונים ממאגר גדול על אפידמיולוגיה של מחלות עיניים: ה- European Eye Epidemiology Consortium. בנוסף נבדק אם שינויים בסגנון חיים יכולים להפחית את הסיכון של AMD מתקדם, במיוחד בחולים עם סיכון גנטי גבוה של AMD.
החוקרים היו ממרכזים רפואיים בהולנד, פורטוגל, צרפת, גרמניה, שוויץ ובריטניה. בעבודה נכללו 17,174 אנשים בגיל 45 או יותר, משש אוכלוסיות של מחקרים מבוססי אוכלוסייה, שני מחקרים מבוססי קליניקה ומחקר case-control אחד. AMD אובחן וסווג לפי דרגתו מצילומי פונדוס.
הנתונים על הגנטיקה, סגנון החיים והדיאטה עברו הרמוניזציה. ניתנו ציונים לסיכון גנטי כללי ולסיכון pathway-specific, כמו קומפלמנט, ליפיד, מטריקס חוץ תאי ואחרים. ציון סגנון החיים התבסס על עישון ודיאטה. התוצאים העיקריים היו AMD בינוני ומאוחר.
נמצא שהוריאנטים המסוכנים עם ההבדל הגדול ביותר בין חולים עם AMD מאוחר לאנשים בקבוצת הביקורת היו ממוקמים ב- ARMS2 (rs3750846)ו- CHF (rs570618 and rs10922109).
כאשר מקבצים את כל הוריאנטים הגנטיים, הסיכון הגנטי הכולל היה בין 3.50 ל-4.63 והוא גדל עם התגברות החומרה של AMD. לגבי AMD מאוחר 1,581 המהווים 89 אחוז מתוך 1,777 היו עם סיכון גנטי.
ה- complement pathway וה- ARMS2 היו הבולטים ביותר ובהפרש גדול מאחרים, כתורמים ל-AMD מאוחר, וכללו 90 אחוזים מהחולים עם AMD מאוחר. מצד שני 35 אחוזים מהאנשים עם AMD מאוחר היו עם גורמי סיכון בשלושה pathways.
סגנון החיים היה גורם מכריע מבחינת התוצאות בכל הקטגוריות הגנטיות, כאשר סגנון חיים לא בריא הגדיל את הסיכון ל- AMD מאוחר פי שניים לפחות.
המסקנות היו שוריאנטים גנטיים תורמים לסיכון להתפתחות AMD מאוחר ברוב החולים. אולם, למדדים של סגנון חיים יש השפעה חזקה על התוצאות של גורמי הסיכון הגנטיים וחשוב להתמקד בהם בעת טיפול בחולים. הסיכונים הגנטיים ב- ARMS2 ו- complement pathway קיימים ברוב החולים עם AMD מאוחר אך לרוב הם קיימים יחד עם סיכונים ב- pathways אחרים.