מאפיינים קליניים ומהלך קליני של אופתלמופתיה תירואידית  

מתקצר: פרופ' מרדכי רוזנר

אופתלמופתיה תירואידית (Thyroid-associated ophthalmopathy) המכונה גם Graves’ orbitopathy ו- Thyroid eye disease, קשורה למחלת תירואיד אוטואימונית אם כי האטיולוגיה המדויקת איננה ידועה.

ההסתמנות הקלינית כוללת בדרך כלל נפיחות בעפעפיים, רטרקציה של עפעפיים, בלט עין, ודיפלופיה. במקרים חמורים מתפתח קרטיטיס מחשיפה, ונאורופתיה אופטית דיסתירואידית.

אופתלמופתיה תירואידית מופיעה לרוב עם היפרתירואידיזם, אך יכולה להיות גם בחולים אאותירואידים והיפותירואידים. טיפול ביוד רדיואקטיבי הינו אחד הטיפולים השכיחים בהיפרתירואידיזם אך עלול לגרום לאופתלמופתיה תירואידית. המהלך הקליני של אופתלמופתיה תירואידית כולל שני שלבים: השלב הפעיל והשלב השקט.

כדי להכיר טוב יותר את התסמינים ואת המהלך הקליני של אופתלמופתיה תירואידית יש צורך במחקרים על קבוצות מחקר גדולות.

במחקר הנוכחי נבדקה באופן רטרוספקטיבי קבוצה גדולה של חולים סיניים במטרה לקבל מידע קליני ואפידמיולוגי אמין על אופתלמופתיה תירואידית.  

החוקרים היו מסין, ממחלקת העיניים של West China Hospital of Sichuan University במחוז סיצואן. באופן רטרוספקטיבי זוהו חולים שאובחנו כסובלים מאופתלמופתיה תירואידית בין אוקטובר 2009 ועד אוקטובר 2019. נבדק המידע הרפואי של 3,620 חולים.

נמצא שאופתלמופתיה תירואידית הופיעה בשכיחות הגבוהה ביותר עם היפרתירואידיזם, כאשר ברוב החולים האופתלמופתיה התירואידית התפתחה לאחר הופעת מחלת התירואיד.

הפנוטיפ של אופתלמופתיה תירואידית היה אסימטרי ב-375 המהווים 50% מהחולים האאותירואידיים, 25 המהווים 27.8% מהחולים ההיפותירואידיים ו-  314 המהווים 121.1% מהחולים ההיפרתירואידיים.

התסמין השכיח ביותר היה lid lag, והשריר החוץ עייני המעורב השכיח ביותר היה הישר התחתון.

החומרה והפעילות הקלינית היו שונים באפן משמעותי בין גברים לנשים. לרוב החולים (88.8%) הייתה אופתלמופתיה תירואידית לא פעילה מבחינה קלינית.

רק ל-3.2% היה סיכון לראייה. מבחינת התהליך הקליני, ל- 75.5% מהחולים הייתה מחלה פעילה במשך פחות משנה ול-2.1% הייתה רמיסיה מלאה.

המסקנות היו שאופתלמופתיה תירואידית שכיחה יותר בנשים וקשורה מאד להיפרתירואידיזם. אופתלמופתיה תירואידית שמלווה אאותירואידיזם לרוב מופיעה עם פנוטיפ קליני אסימטרי.

דרוג הפעילות הקלינית   Clinical Activity Scores (CAS) ו- MRI יכולים לשפר את זיהוי תירואיד אופתלמופתיה. דירוג החומרה Severity assessment score (NOSPECS) מעט יותר מדויק בנוגע לקריטריונים של מעורבות הקרנית.

הטיפול הקליני צריך להיות מותאם אישית בהתאם לתוצאות ההערכה. גישה מולטידיסיפלינרית חשובה ביותר, ורק מיעוט המקרים הראו רמיסיה מושלמת.