שימוש קבוע באופיואיד לאחר ניתוחי עיניים  

מתקצר: פרופ' מרדכי רוזנר

מאז שנות התשעים השכיחות הגוברת בשימוש באופיואידים גרמה למשבר בריאותי לאומי בארצות הברית.  

במהלך השנים האחרונות בוצעו מחקרים רבים על דפוסי מתן מרשמים לאופיואידים ברפואת עיניים בלבד.

מחקר במדיקייר מצא שהמספר המדיאני של מרשמים לאופיואידים של רופאי העיניים היה 4% בהשוואה לכלל המרשמים. מחקר אחר מצא ששיעור המרשמים גדל בהקשר לניתוחי עיניים.

בתחום האוקולופלסטיקה, נרשמו בממוצע 45 מרשמים לאופיואידים לשנה בהשוואה ל- 11 על ידי מנתחי רשתית, כאשר 6% מהרופאים שרושמי מרשמים אלה אחראים לשליש מהמרשמים.

נטען שלמנתחים תפקיד מיוחד במשבר האופיואידים כיון שפעמים רבות הם נותנים אופיואידים לאנשים שלא השתמשו באופיואידים בעבר. בנוסף לכך, לעיתים ניתנים מרשמים בעודף, למרות שיש חלופות טובות לטיפול בכאב.

מחקרים קודמים העריכו ש- 6% מהחולים שלא השתמשו באופיואידים בעבר, המשיכו לקבל מרשמים לאופיואידים יותר מ- 3 חודשים לאחר הניתוח גדול או קטן.

הסיכון לשימוש קבוע באופיואידים לאחר ניתוחים שונים נבדק וידוע, אך אין מידע כזה על ניתוחי עיניים. בתחומי רפואה אחרים נמצאו גורמי סיכון לשימוש קבוע באופיואידים לאחר ניתוח, וחשוב לבחון אם אותם גורמי סיכון קיימים גם לאחר מתן אופיואידים בעקבות ניתוחי עיניים.

המחקר הנוכחי השתמש בבסיס המידע הגדול של התביעות לביטוחי הבריאות של חולים שלא השתמשו באופיואידים בעבר ועברו ניתוחי עיניים בארצות הברית כדי לבדוק את השכיחות ואת גורמי הסיכון לשימוש קבוע באופיואידים לאחר ניתוחי עיניים.

החוקרים היו מארצות הברית: ממרכז הרשתית של בחוף הדרומי ב- Long beach, בקליפורניה, ממחלקות הניתוחים וההרדמה, מהמרכז לתוצאות ולמדיניות בריאות וממרכז העיניים של  W. K. Kellogg של אוניברסיטת מישיגן, מ- Michigan Opioid Prescribing Engagement Network, ומביל החולים לעיניים ווילס ואוניברסיטת תומס ג'פרסון בפילדלפיה, פנסילבניה. 

המחקר היה רטרוספקטיבי וכלל משתתפים בגיל 13 שנים או יותר, אשר לא השתמשו באופיואידים בעבר, ועברו ניתוחי עיניים מינואר 2012 עד יוני 2017, ואשר נכללו ב- Optum’s de-identified Clinformatics Data Mart database.

משתמשי אופיואידים קבועים חדשים זוהו בהתאם לשימוש במרשמים ביום ה-90 אחרי הניתוח ובתקופה של 91 עד 180 ימים לאחר הניתוח.

התוצא הראשוני היה התחלת שימוש במרשם לאופיואיד בתקופה הסמוכה לניתוח. חושבו השכיחות של משתמשים קבועים חדשים באופיואידים, ובוצעו רגרסיות לוגיסטיות מרובות משתנים כדי לזהות גורמי סיכון לשימוש קבוע במועד מאוחר מאשר 30 הימים הראשונים לאחר הניתוח.

במחקר נכללו 327,379 חולים שלא השתמשו בעבר באופיואידים, שגילם הממוצע היה 67 שנים, ואשר 54.4% מהם היו נשים, שעברו ניתוח עיניים. 14,841 מתוכם שהיוו 4.5% קיבלו מרשם לאופיואיד בתקופה הסמוכה לניתוח.

השכיחות של משתמשים קבועים חדשים הייתה 3.4% (498 מתוך 14,841) בהשוואה ל- 0.6% (1833 מתוך 312,538) מהחולים אשר לא קיבלו מרשם לאופיואיד. לאחר תיקון למאפיינים השונים של החולים, נמצא שהמרשם הראשון לאופיואיד היה קשור באופן בלתי תלוי בהגדלת הסיכון של שימוש קבוע באופיואידים. מרשם שווה ערך ל-150 מיליגרם מורפין או יותר, היה בהתאמה לסיכוי תוגבר לקבלת מרשם נוסף לאופיואידים.

המסקנה הייתה שחשיפה לאופיואידים בתקופה הסמוכה לניתוח עיניים מהווה גורם סיכון לשימוש קבוע באופיואידים על ידי חולים שלא השתמשו באופיואידים בעבר. אי לכך על מנתחי עיניים להיות מודעים לסיכון זה ולהפחית ככל האפשר את השימוש באופיואידים לשיכוך כאבים.