ההתאמה בין מבנה לתפקוד הרשתית בסוכרת סוג 2

מתקצר: פרופ' מרדכי רוזנר

רטינופתיה סוכרתית מהווה אתגר משמעותי לבריאות הציבור בכל העולם. המחלה מאובחנת על ידי זיהוי ממצאים מיקרווסקולריים אופייניים בחולי סוכרת.

חולי סוכרת עשויים לחוות הפרעות ראייה המתבטאות בירידה בראיית צבעים, ב- contrast sensitivity, ובהסתגלות לחושך, שיכולים להשפיע על איכות החיים ככל שחומרת הרטינופתיה הסוכרתית גוברת.

הפתולוגיה המדויקת של ההפרעות התפקודיות המוקדמות בסוכרת איננה ברורה, אם כי רטינופתיה סוכרתית מיוחסת לשני תהליכים דגנרטיביים: דגנרציה וסקולרית ודגנרציה של הנוירו-רטינה.

התפתחות בטכניקות בדיקה כמו Optical coherence tomography angiography (OCTA)  ו- multifocal electroretinogram (mfERG)  מאפשרים לבדוק שינויים תת-קליניים של כלי הדם ברשתית, כמו גם לזהות ביו-מרקרים להתקדמות מחלה או לתגובה לטיפול.

הפגיעה בחולי סוכרת בראיית צבעים, ב- contrast sensitivity, בהסתגלות לחושך, בשדות הראייה ושינויים באלקטרורטינוגרפיה מעידים על הפרעה בתפקוד הרשתית הפנימית. אולם, הקורלציה בין תפקודי הראייה ותפקודי הרשתית לבין השינויים בכלי הדם של הרשתית עדיין איננה ברורה.

במחקר הנוכחי נבדק אם תפקודי הראייה מתייחסים זה לזה ולשינויים בכלי הדם ברשתית בחולי סוכרת ללא רטינופתיה סוכרתית או עם רטינופתיה סוכרתית לא שגשוגית מועטה או בינונית.

נבדקו מדדים של OCT ו- OCTA והקשרים בינם לבין ממצאים של mfERG בעיניים ללא רטינופתיה סוכרתית או עם רטינופתיה סוכרתית לא שגשוגית.

החוקרים היו מ- Chennai ו- Bangalore בהודו, מלונדון ומנצ'סטר בבריטניה, ומ- Doha בקטר. המחקר היה פרוספקטיבי ונערך במרכז שלישוני בהודו.

נכללו בו העיניים הימניות של 121 מבוגרים עם סוכרת מסוג 2 ללא רטינופתיה סוכרתית, ועם רטינופתיה סוכרתית לא שגשוגית מועטה או בינונית.

לא נכללו חולים עם רטינופתיה לא שגשוגית חמורה, חולים עם רטינופתיה שגשוגית וחולים עם בצקת מקולרית.

המשתתפים במחקר עברו בדיקות של glycated hemoglobin (HbA1C), לחץ דם, חדות ראייה, contrast sensitivity, mfERG, צילומי פונדוס בשדה רחב, OCT ו- OCTA, ונבדקו הקשרים בין המדדים השונים.

הממצאים הראו שמבין 121 העיניים, ב- 89 לא הייתה רטינופתיה וב- 32 הייתה רטינופתיה קלה עד בינונית. בעיניים ללא רטינופתיה חדות הראייה הייתה בהתאמה שלילית משמעותית לעובי התת-פובאלי המרכזי, לצפיפות כלי הדם במקולה ולפרפוזיה.

הייתה גם התאמה בין ה- Contrast sensitivity לבין הסירקולריות של האזור האוסקולרי הפובאלי. התגובות P1 של mfERG היו טובות יותר בהתאמה לאינדקס פרפוזיה מקולרי גבוה יותר.

בעיניים עם רטינופתיה לא שגשוגית חדות הראייה גם כן הייתה בהתאמה שלילית באופן משמעותי לעובי התת-פובאלי המרכזי, אך יתר הקורלציות לא היו משמעותיות.

המסקנה הייתה שיש שינויים ברשתית ובראייה גם בחולי סוכרת ללא רטינופתיה סוכרתית, ויש התאמה בינם לבין שינויים תת-קליניים במבנה הרשתית, שניתן לזהותם בהדמייה מולטימודלית.