15.11.2021 |
Mihailovic N, Blumberg AF, Rosenberger F, Brücher VC, Lahme L, Eter N, Merté R-L
תוצאות ארוכות טווח של דקריופלסטיקה דרך הקנליקולי באמצעות מיקרו-מקדח
מתקצר: פרופ' מרדכי רוזנר
דמעת יתר הינה תסמין שכיח מאד ברפואת העיניים. אחרי הפרעות בדוק הדמעות והפרעות בעפעפיים, חסימת התעלה הנזולקרימלית היא הגורם החשוב ביותר לדמעת יתר.
החסימה יכולה להיות ראשונית ונרכשת, כתוצאה מדלקת כרונית לא ספציפית שגורמת לפיברוזיס או שהיא נרכשת, לרוב משנית לטראומה בחלק המרכזי של הפנים, רדיותרפיה או גידולים.
דקריוציסטורינוסטומיה - DCR הינה עדיין הטיפול המקובל בחסימת התעלה הנזולקרימלית. DCR יכולה להיות אנדונזלית או בגישה חיצונית. DCR בגישה חיצונית שהינה עדיין אמת המידה – gold standard לטיפול, עברה התאמות רבות במשך השנים עם אחוזי הצלחה טובים. אחוזי הצלחה דומים מושגים גם בניתוחים אנדונזליים.
המידע הקיים לא מאפשר להסיק איזו גישה עדיפה, אם כי הגישה החיצונית עשויה לגרום לצלקת שמהווה הפרעה קוסמטית. שתי הגישות האלה מהוות ניתוח חודרני שיוצר מעקף של תעלת הדמעות ופוגם בפיזיולוגיה של התעלה הנזולקרימלית ושל מערכת ניקוז הדמעות. לכן, יהיה עדיף לטפל בניתוח מיקרואנדוסקופי, חודרני רק באופן מינימלי, שמשמר את האנטומיה.
החל בשנות התשעים המוקדמות בוצעה התאמה טכנית באנדוסקופ גמיש שבמקור היה מיועד לגסטרודואודנוסקופיה ולכולנגיופנקראטוגרפיה כדי לאפשר לראשונה לבצע אבחון אנדוקנליקולרי בחי. בעזרתו אפשר היה לראות את דרכי הדמעות, המוקוזה שלהם, גופים זרים או גידולים. בעקבות פיתוח פרוב בעל 3 תעלות ומזעור המכשירים שמשמשים לפתיחת התעלה, ניתן להשלים את היכולות האבחנתיות גם ביכולת טיפולית חודרנית באופן מינימלי עם לייזר או מיקרו-מקדח, שמשמרת את האנטומיה, כחלופה ל- DCR בגישה חיצונית או אנדוסקופית.
במרכזים המתמחים בדרכי ניקוז הדמעות בגרמניה DCR בגישה חיצונית משמשת כיום רק כאשר הטיפולים המיקרואנדוסקופיים לא הצליחו או במצבים שלא מתאימים לה כמו במקרים עם מוקוצלה, או לאחר טראומה מורכבת למרכז הפנים.
דקריופלסטיקה טרנסקנליקולרית באמצעות מיקרו-מקדח כוללת הסרה מכנית של החסימה הפיברוטית של התעלה הנזולקרימלית. כדי למנוע חסימה חוזרת בעת הריפוי, מוכנס תמיד צינור סיליקון שמוצא לאחר ההחלמה. הראו ששיעור ההצלחה כעבור 3 חדשים הוא 80%.
המטרה של המחקר הנוכחי הייתה להעריך את ההצלחה ארוכת הטווח של דקריופלסטיקה טרנסקנליקולרית באמצעות מיקרו-מקדח בקבוצת מחקר גדולה.
החוקרים היו ממחלקת העיניים של המרכז הרפואי של אוניברסיטת Menster בגרמניה. נבדקו באופן רטרוספקטיבי הרישומים הרפואיים של 1010 חולים עם חסימה נרכשת של דרכי ניקוז הדמעות ומהם אותרו 793 עיניים של 576 חולים מבוגרים שעברו דקריופלסטיקה טרנסקנליקולרית באמצעות מיקרו-מקדח.
הבדיקה כללה את הגיל, המגדר, שיעור ההצלחה, שיעור הסיבוכים, מידת החסימה ושביעות הרצון. התוצאות ארוכות הטווח של מעקב במשך 8.7 שנים בממוצע, בנוגע לשביעות הרצון ושיעור ההצלחה נאספו באמצעות סקר טלפוני.
הצלחה הוגדרה כהעלמות מלאה של התסמינים. שיעור ההצלחה ההתחלתי היה 84%, ולאחר מעקב ארוך הזמן, 229 חולים שמהווים 57.5% עדיין היו ללא תסמינים. הציון הממוצע של שביעות הרצון מהניתוח היה 6.9 מתוך 10. דימום קשה היה בשני מקרים שמהווים 0.25%.
המסקנה הייתה שמחקר ראשון זה מראה את שיעור ההצלחה ארוכת הטווח של דקריופלסטיקה טרנסקנליקולרית באמצעות מיקרו-מקדח בקבוצת מחקר גדולה. הניתוח הינו חודרני במידה מינימלית עם שיעור סיבוכים נמוך וניתן להשתמש בו באופן שיגרתי לפני ביצוע DCR שהינו ניתוח גדול יותר וחודרני יותר.