השתלת בלוטת רוק משנית כטיפול במחלת עין יבשה כתוצאה מדלקת לחמית צלקתית

מתקצר: פרופ' מרדכי רוזנר

מחלת עין יבשה מוגדרת כאובדן ההומאוסטזיס של דוק הדמעות יחד עם תסמינים אופייניים, וסימנים של חוסר יציבות דוק הדמעות, היפראוסמולריות,

דלקת של שטח פני העין ונזק אפיתליאלי. מעריכים שהנטל של מחלת עין יבשה עשוי להגיע לפרופורציות של מגפה בארצות עם שיעור גבוה של אוכלוסייה מזדקנת.

חולים עם מחלת עין יבשה חמורה כתוצאה מדלקת לחמית צלקתית כרונית מהווה אתגר מיוחד לקלינאי.

בנוסף להפרעות בדוק הדמעות ודלקת של שטח פני העין, עשויים להיות גם הפרעות אנטומיות ותפקודיות בעפעפיים, בשפת העפעפיים, בפורניקסים, בלימבוסים ובקרניות. מצבים כמו סינדרום סטיבנס ג'ונסון ופמפיגואיד של ממברנות מוקוזיות מלווים לעיתים שכיחות במחלת עין יבשה חמורה כתוצאה מהצטלקות הלחמיות וחסימת פתחי בלוטת הדמעות. הטיפול המקובל בלובריקנטים וטיפות עיניים אנטי דלקתיות לרוב איננו מספיק במצבים אלה.

השתלת בלוטת רוק משנית הינה ניתוח יחסית פשוט אשר הוכח כיעיל בשיפור התסמינים ולובריקציה של שטח פני העין במחלת עין יבשה חמורה.

תיאורים קודמים של ניתוח כזה התייחסו להשתלת בלוטות רוק משניות לתוך שטח פני הטרסוס של העפעפיים או בפורניקסים. קיים חשש שהתועלת של השתלה כזו בתקופה הראשונה לא נשארת לאורך חודשים או שנים, בגלל פיברוזיס תת-לחמיתי.

במחקר הנוכחי נבדקה התאמה - מודיפיקציה של ניתוח ההשתלה בה הושתלה כמות רקמה גדולה יותר של בלוטות רוק משניות עם מקור לוסקולריזציה של השתל כטיפול במחלת עין יבשה חמורה שנגרמה על ידי דלקת לחמית צלקתית, ובוצע מעקב ארוך טווח.

החוקרים היו מהודו ומארצות הברית: ממכונים ב- Gujarat, Maharashtra ו- Hyderabad  וממכון העיניים בסקום פלמר של אוניברסיטת מיאמי בפלורידה.

המחקר היה רטרוספקטיבי ובוצע בארבע מרכזים רפואיים שונים החל מ- 2016 ועד 2018. בניתוח נקצרה רקמה בגודל 20X15 מילימטר שכללה רירית, בלוטה ושריר, וקובעה לשטח הפנים העליון של העין כשהיא מעוגנת לשריר הישר העליון.

התוצא הראשוני היה שיפור בחדות הראייה והתוצאים המשניים היו שינוי בתוצאות מבחן שירמר ובדרגות צביעת פלואורסצאין של הלחמית והקרנית, ומידת הנאווסקולריזציה, העכירות והקרטיניזציה של הקרנית.

במחקר נכללו 21 עיניים של 19 חולים שעברו את ניתוח ההשתלה.

משך המעקב המדיאני היה 3 שנים. חדות הראייה המדיאנית השתפרה מ- 20/500 לפני הניתוח ל- 20/125 כעבור שנה, ול- 20/80 כעבור 3 שנים לאחר הניתוח.

שיעור המקרים עם חדות ראייה טובה מ- 20/200 השתפר מ- 38% לפני הניתוח ל- 67% שנה לאחר הניתוח, 78% שנתיים לאחר הניתוח ו- 93% שלוש שנים לאחר הניתוח.

לאחר הניתוח נמצא גם שיפור משמעותי בתוצאות מבחן שירמר, בדרגת הצביעה של הלחמית והקרנית, ובמידת העכירות והנאווסקולריזציה של הקרניות. לא היו תופעות לוואי משמעותיות שמסכנות ראייה בעיניים המושתלות או במקום לקיחת הבלוטות.

המסקנה הייתה שבעקבות הניתוח שתואר של השתלת בלוטות הרוק יש שיפור ארוך טווח בחדות הראייה במצב שטח פני העין והקרניות.