כידוע, ניוון רשתית מקולרי (נמ"ג) ורטינופתיה סכרתית הן שתי מחלות הרשתית השכיחות ביותר באוכלוסיה, ומחקר רב מתבצע על מנת לשפר את הטיפול בהן עם התרופות הקיימות ולפיתוח תרופות חדשות. בסקירה קצרה זו אסקור כמה עדכונים חשובים לגבי הטיפול התרופתי במחלות אלה, שהוצגו בכנס הAAO שהתקיים בנובמבר 2021.

הוצגו תוצאות שנתיים מעקב של מחקר ה-Protocol W של ה-DRCRnet, בו השווה הטיפול בהזרקת אפליברספט למעקב בלבד במטופלים עם רטינופתיה סכרתית לא-שגשוגית בינונית או קשה, ללא בצקת מקולרית. במהלך השנתיים, המטופלים קיבלו 5 הזרקות בשנה הראשונה ו-3 בשניה. לאחר שנתיים, בקבוצה שטופלה באפליברספט, התקדמות לרטינופתיה שגשוגית אירעה ב-14% בלבד לעומת 33% בקבוצה שלא טופלה. שיעור ההיארעות של בצקת מקולרית בתקופה זו היה 4% בקבוצה שטופלה לעומת 14% בזו שלא. למרות הבדלים משמעותיים אלה, חדות הראייה הסופית לא הייתה שונה בין הקבוצות. המסקנה היא שלמרות שהטיפול באפליברספט הביא לירידה משמעותית בהתפתחות רטינופתיה שגשוגית ובצקת מקולרית, עדיין מעקב בלבד היא אפשרות טובה למטופלים אלה כיוון שזיהוי וטיפול במצבים אלה כאשר הם קורים מביאים לתוצאות דומות. המחקר מתוכנן להמשך עוד שנתיים.

כמו כן הוצגו תוצאות שנה של מחקרי ה-TENAYA ו-LUCERNE, בהם הושוו טיפול בפריסימאב ואפליברספט במטופלים עם נמ"ג אקסודטיבי. הפריסימאב הוא תרופה חדשה, שמבוססת על נוגדן על שני חלקי Fab  שונים, האחד מכוון נגד VEGF והשני נגד Angiopeietin-2, שזוהה כבעל חשיבות בתהליכים של ניאו-וסקולריזציה, דלף וניוון ברשתית (תמונה 1). בקבוצת האפליברספט, בוצעו 3 הזרקות במרווח חודשי ולאחר מכן במרווחים של 8 שבועות. בקבוצת הפריסימאב, בוצעו 4 הזרקות חודשיות ראשונות ואז כל 12 או 16 שבועות בהתאם לפעילות המחלה. לאחר שנה, לא היו הבדלים בחדות הראייה או בירידה בעובי הרשתית בין שתי הקבוצות. כ-80% מהמטופלים שטופלו בפריסימאב יכלו לקבל הזרקה ברווחים של 12 שבועות או יותר, ו-45% ברווחים של 16 שבועות. שיעור הסיבוכים היה נמוך מאוד וזהה בשתי הקבוצות. תוצאות אלה מבססות את אי-הנחיתות של טיפול בפריסימאב בנמ"ג אקסודטיבי, עם אפשרות לרווחים גדולים של 12-16 שבועות בין ההזרקות ברוב המטופלים.

תמונה 1: מבנה הפריסימאב – נוגדן בעל שתי יחידות Fab שונות
 

בנוסף, הוצגו תוצאות שנה של מחקרי ה-KITE וה-KESTREL, בהם הושוו טיפול באפליברספט וברולוציזומאב במטופלים עם בצקת מקולרית סכרתית. בקבוצת האפליברספט, בוצעו 5 הזרקות במרווח חודשי ולאחר מכן במרווחים של 8 שבועות. בקבוצת הברולוציזומאב, בוצעו 5 הזרקות ראשונות במרווח של 6 שבועות ואז כל 8 או 12 שבועות בהתאם לפעילות המחלה. לאחר שנה, לא היו הבדלים משמעותיים בין שתי הקבוצות מבחינת השינוי בראייה ובעובי הרשתית בOCT. בממוצע בוצעו 9 הזרקות בקבוצת האפליברספט ו-7 בברולוציזומאב. קצת יותר ממחצית המטופלים בקבוצת הבלורוציזומאב טופלו במרווחים של 12 שבועות לאחר 5 ההזרקות הראשונות. קרוב ל-90% מהמטופלים שלא חזרה להם הבצקת לאחר המרווח הראשון של 12 שבועות המשיכו במרווח זה ללא חזרה. כמו כן, ספיגה מלאה של הבצקת הושגה בשיעור גבוה יותר של מטופלים בקבוצת הברולוציזומאב. לא היו הבדלים משמעותיים בין הקבוצות מבחינת תופעות לוואי, כולל דלקת תוך עינית וחסימת כלי-דם ברשתית.

כמו כן הוצגו תוצאות של מחקר פאזה 1 שכלל הזרקה תת-עורית של elamipretide לטיפול בנמ"ג לא-אקסודטיבי. מנגנון הפעילות המשוער של חומר זה הוא קישור ל- Cardiolipinשמביא לשיקום של מבנה ותפקוד המיטוכונדריה. אמנם מדובר במחקר קטן, אך הטיפול נסבל היטב, ולא היו תופעות לוואי סיסטמיות או עיניות משמעותיות. התוצאות העידו על האטה בקצב הגידול של איזורי אטרופיה גיאוגרפית לא-פוביאלית, ואף על שיפור קל בראייה ביחס לנתוני הבסיס של המטופלים שקיבלו את התרופה.

לסיכום, נמשכת פעילות מחקרית ענפה לשיפור הטיפול התרופתי במחלות הרשתית, ולפיתוח תרופות חדשות עבורן. המחקרים שנסקרו מהווים רק חלק קטן מהם, וקיימות תרופות רבות שבשלבי פיתוח ומחקר שונים. תוצאות המחקרים מפאזה 3 שנסקרו (פרוטוקול W, KITE/KESTREL ו- LUCERNE/TENAYA) צפויות להשפיע על הפרקטיקה היומיומית שלנו בעתיד הלא רחוק. מאמצי מחקר רבים נעשים על מנת למצוא טיפולים חדשים לנמ"ג לא-אקסודטיבי, למניעה או האטה של התפתחות אטרופיה גיאוגרפית, וסביר להניח שבעתיד גם למחלה זו יהיה טיפול תרופתי שנוכל להציע לסובלים ממנה.

המידע המוצג מוגש לשירותכם כעדכון מדעי ואולם אין בו בכדי לעודד או להשפיע על שימוש בתכשיר כלשהו ו/או שלא בהתאם לתנאי רישומו. כמו כן, ייתכן שהמאמר יכלול מידע בנוגע לתכשירים שאינם רשומים בישראל ו/או להתוויות שאינן מאושרות לתכשירים שיוצגו. למידע הקובע בקשר לתכשיר כזה או אחר יש לפנות לעלון לרופא המאושר על ידי משרד הבריאות אותו ניתן למצוא באתר