13.12.2021 |
Enthoven CA, Polling JR, Verzijden T, Tideman JWL, Al-Jaffar N, Jansen PW, Raat H, Metz L, Verhoeven VJM, Klaver CCW
השימוש בטלפון והפרעות רפרקציה במתבגרים
מתקצר: פרופ' מרדכי רוזנר
קוצר ראייה נגרם מגדילה לא פרופורציונלית של העין בילדות והתבגרות. השכיחות של קוצר ראייה גדלה בכל העולם. כעת כמעט 50% מהמבוגרים הצעירים באירופה ו- 80% עד 90% מהמבוגרים הצעירים באזורים העירוניים במזרח אסיה הינם קצרי ראייה.
התחלת קוצר ראייה בגיל צעיר יותר גורמת לקוצר ראייה גבוה יותר בבגרות. הדבר יכול להוביל לפגיעה בראייה ואף לעיוורון מסיבוכים ברשתית. ההגדלה בשכיחות קוצר ראייה בעשור האחרון נגרמה משינויים רבים בהתנהגות ובסגנון החיים. בילוי פחות זמן בחוץ הינו גורם סיכון מוכח. עבודה ממושכת לקרוב עדיין לא הוכחה כגורם סיכון אם כי דיווחים רבים מצביעים על הקשר.
גורמים סביבתיים אלה יכולים להסביר גם מדוע ילדים הגדלים בסביבה עירונית הינם יותר קצרי ראייה מילדים הגדלים בסביבה כפרית.
בשנים האחרונות הניחו ששימוש בטלפונים חכמים הינו גורם סיכון נוסף להתפתחות קוצר ראייה. הזמן בו מבלים בצפייה בטלפונים מהווה תוספת משמעותית לסך השעות בהם מבלים בעבודה לקרוב בקרב מתבגרים. אולם, ה- "מיופיה בום" החלה ב- 1950, לפני שהטלפונים החכמים היו קיימים.
במחקר הנוכחי פותח יישום Myopia app המתעד באופן אלקטרוני ואובייקטיבי את משך השימוש בטלפון ואת המרחק בין הצג לפנים. במתבגרים נבדקו הקשרים בין שימוש בטלפון, שהייה בחוץ וההפרעה בתשבורת, באמצעות יישום המיופיה ודיווח עצמי על משך שהייה בחוץ.
הנחת המחקר הייתה ששימוש מוגבר בטלפון יהיה בהתאמה לקוצר ראייה גבוה יותר ושקשר זה עשוי להיות מושפע מזמן שהייה בחוץ.
החוקרים היו מהולנד ומשוויץ: מהמרכז הרפואי והאוניברסיטה Erasmus ברוטרדם, מהאוניברסיטה למדע שימושי ב- Utrecht, מ- Innovattic ב- Delft, מהמרכז הרפואי האוניברסיטאי Radboud ב- Nijmegen ומהמכון לרפואת עיניים מולקולרית וקלינית בבזל.
המחקר היה מחקר חתך מבוסס אוכלוסייה (Cross-sectional population-based). נכללו בו 525 מתבגרים בגיל 12 עד 16 שנים מששה בתי ספר שהשתתפו במחקר birth cohort study Generation R.
היישום בטלפון תוכנן למדוד את משך השימוש בטלפון ואת המרחק בין הפנים למסך הטלפון באופן אובייקטיבי ולהציג שאלות בנוגע למשך השהייה בחוץ.
המשתתפים עברו בדיקה ציקלופלגית של התשבורת ומדידות ביומטריות של העיניים. השימוש הממוצע בטלפון חושב בשעות ליום, ושימוש ממושך הוגדר כמספר האירועים של שימוש במשך 20 דקות ללא הפסקה.נעשה שימוש במודלים לינאריים עבור השימוש בטלפון, שימוש ממושך והמרחק בין הפנים לטלפון כמשתנים והאקוויוולנט הספירי של הרפרקציה והיחס בין אורך האקסיאלי לרדיוס הקרנית כתוצאים, עם תיקון לשהייה בחוץ.
הגיל הממוצע של המשתתפים היה 13.7 שנים ושכיחות קוצר ראייה הייתה 18.9%. במהלך ימי הלימודים בבית הספר ממוצע השימוש בטלפון היה 3.7 שעות ביום, נתון שהיה בקשר משמעותי גבולי מבחינה סטטיסטית עם היחס בין האורך האקסיאלי לרדיוס הקרנית, ולא נמצא קשר משמעותי עם האקוויוולנט הספירי של התשבורת. אם מבצעים תיקון לשהייה בחוץ הקשר לשימוש ממושך בטלפון עם האקוויוולנט הספירי של התשבורת והיחס בין האורך האקסיאלי לרדיוס הקרנית נשאר משמעותי עבור מתבגרים עם שהייה מועטה בחוץ. לא נמצא קשר משמעותי בין שימוש בטלפון בסופי שבוע לבין האקוויוולנט הספירי של הרפרקציה והאורך האקסיאלי, ולא נמצא קשר גם למרחק בין המסך לפנים.
המסקנות היו שמתבגרים בהולנד מבלים כמעט 4 שעות ביום עם הטלפונים החכמים שלהם. התאמה משמעותית לקוצר ראייה נמצאה עם ריבוי שימוש רצוף של 20 דקות ושהייה מועטה בחוץ. על פי תוצאות אלה הומלץ על הפסקות תכופות בעת שימוש בטלפון חכם בגיל ההתבגרות.