אנדופתלמיטיס בעקבות ניתוחי ירוד בילטרליים  

מתקצר: פרופ' מרדכי רוזנר

בעקבות ההוכחות לבטיחות וליעילות, ביצוע פקואמולסיפיקציה לטיפול בירוד בניתוח עוקב מידי, דו צדדי הפך לחלופה ממשית במקומות רבים בעולם.

הנוחיות הרבה יותר עבור המטופל, ההתאוששות המהירה יותר של הראייה, ויתרונות לוגיסטיים שחוסכים עלויות הינם הטיעונים התומכים החזקים ביותר. מצד שני קיימת הסכמה בקרב מנתחי הירוד באירופה ובצפון אמריקה שיש לשמור אפשרות טיפולית זו עבור חולים ללא גורמי סיכון כמו מחלות עיניים אחרות, נתונים ביומטריים קיצוניים, ירוד סמיך, או זונולות חלשות באחת או שתי העיניים, שעלולים להפריע לתוצאות.

לא פחות, הפחד מסיבוכים לא צפויים המסכנים ראייה, כמו אנדופתלמיטיס, אשר בתרחיש הגרוע ביותר עלולים לקרות בשתי העיניים, הינו המכשול העיקרי עבור מנתחים רבים, לבצע ניתוחי ירוד דו-צדדי גם במעט מקרים. הספרות בנוגע לאנדופתלמיטיס לאחר ניתוחי ירוד היא עצומה בהיקפה.

מחקרים מהעת האחרונה המתבססים על בסיסי מידע גדולים מציינים שכיחות בין 0.01% ל- 0.05%, אך יש מעט פרסומים המתייחסים באופן ספציפי לשיעורי אנדופתלמיטיס בניתוחי ירוד דו-צדדיים.

המחקר הרטרוספקטיבי הנוכחי בדק את השכיחות של אנדופתלמיטיס לאחר ניתוחי ירוד עוקבים מידית בשתי העיניים, בהתבסס על הדיווחים למרשם ניתוחי הירוד הלאומי השוודי - Swedish National Cataract Register (NCR) במשך יותר מ- 16 שנים.

במהלך תקופת זמן זו הניתוחים הדו-צדדיים נעשו יותר ויותר נפוצים בשוודיה אם כי אין הנחיות רשמיות ברמת המדינה לגבי בחירת החולים לניתוחים כאלה.

החוקרים היו משוודיה: מהמחלקה ל- Neuroscience קליני של מכון Karolinska בשטוקהולם, ממכון העיניים של שטוקהולם, ממחלקת העיניים והמחלקה למדעים ביו-רפואיים וקליניים של אוניברסיטת Linköping, מהמחלקה למדעים קליניים ולרפואת עיניים של בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת Lund, ומהמחלקה לניתוחי המקטע הקדמי של בית החולים לעיניים St. Erik בשטוקהולם.

המחקר כלל את הרישומים על 1,457,172 ניתוחי ירוד, שמהם 1,364,934 היו ניתוחים חד-צדדיים, ו- 92,238 היו ניתוחים דו-צדדיים. המקרים עם אנדופתלמיטיס שדווחו למרשם הלאומי השוודי של ניתוחי ירוד במשך 16 שנים, מ- 2002 ועד 2017 נבדקו מבחינת המאפיינים של החולים, הטכניקה הניתוחית וסיבוכים הקשורים לקופסית. התוצא העיקרי היה השכיחות והגורם העיקרי לאנדופתלמיטיס בקרב הניתוחים הדו-צדדיים בהשוואה לניתוחים החד-צדדיים.

נמצאו סך הכל 422 מקרים עם אנדופתלמיטיס בקרב 1,457,172  ניתוחי הירוד שמהווים סך הכל 0.029%. עבור ניתוחים חד צדדיים השיעור היה 0.0299% או 408 מקרים מתוך 1,364,934 ניתוחים, בעוד שהשיעור מתוך הניתוחי הדו-צדדיים היה 0.0152% או 14 מקרים מתוך 92,238 ניתוחים.

מודל רגרסיה לוגיסטית שכלל את כל ניתוחי הירוד, הראה שחוסר שימוש בהזרקת אנטיביוטיקה ללשכה הקדמית, סיבוכים הקשורים לקופסית, גיל 85 שנים או יותר, מגדר גברי ותחלואה עינית נוספת, מהווים גורמי סיכון בלתי תלויים להתפתחות אנדופתלמיטיס.

כל הפרמטרים הללו היו פחות שכיחים בניתוחים הד-צדדיים. אף אל פי כן, אותה בחינה סטטיסטית רבת משתנים הראתה שניתוח דו-צדדי לכשעצמו היה קשור בסיכון נמוך יותר באופן משמעותי להתפתחות אנדופתלמיטיס. בדיקות מעקב הראו שחמישה מתוך 14 המקרים עם אנדופתלמיטיס בעקבות ניתוח דו-עיני היו עם חדות ראייה 20/200 או גרוע יותר. מהם, חולה אחד בן 93 היה עם אנדופתלמיטיס דו-צדדי.

מסקנת החוקרים הייתה, שלאחר ניתוח ירוד עוקב, מידי, דו-צדדי, התפתח אנדופתלמיטיס באחד מתוך 6,600 ניתוחים. הסיכון להגיע לחדות ראייה של 20/200 או פחות הוא של אחד ל- 18,000 עיניים מנותחות.

אי לכך, כאשר מייעצים לחולים המועמדים לניתוח דו-צדדי בנוגע לסיכון של אנדופתלמיטיס הגיוני לציין שהסיכון המדווח בספרות נמוך מאשר בניתוח חד-עיני, אם כי הוא איננו זניח.