טפרוטומומב מפחית נפח שרירים חוץ עיניים ושומן ארובתי במחלת עיניים תירואידית  

מתקצר: פרופ' מרדכי רוזנר

מחלת עיניים תירואידית ((Thyroid eye disease היא מחלה אוטואימונית שעלולה לגרום לתוצאות מגבילות, מעוותות צורה ומסכנות ראייה. בשלב המוקדם והפרוגרסיבי, המחלה יכולה להתייצג עם דלקת ארובתית וסביב הארובה שגורמת להתפשטות השומן הארובתי והגדלת השרירים החוץ-עיניים.

שינויים אלה באים לידי ביטוי קליני כבצקת סביב הארובה, רטרקציה של העפעפיים, בלט עין ופזילה. במקרים קשים עלול להיגרם איבוד ראייה משני ללחץ על עצב הראייה בגלל הגדלת נפח הרקמות הרכות שבתוך חלל הארובה הגרמית.

לרצפטורים לתירוטרופין (TSH-R) ול- insulin-like growth factor 1 receptor (IGF-1R) יש בביטוי מוגבר על הפיברובלסטים שבארובה בחולים עם מחלת עיניים תירואידית, והם יוצרים קומפלקס פיזי ופונקציונלי על ממברנת הבסיס של פיברובלסטים.

ביטוי היתר וההפעלה של קומפלקס רצפטורי זה אחראי כנראה לדלקת שגורמת להתפשטות הרקמות הרכות בארובה וסביב הארובה שגורמת להתבטאות הקלינית של מחלת עיניים תירואידית ולכן דיכוי של ה- IGF-1R הוא המטרה של טיפולים תרופתיים במחלה.

הטיפולים המקובלים כיום הכוללים קורטיקוסטרואידים והקרנות, מתמקדים בהפחתת הדלקת בשלב הדלקתי ואין להם מספיק השפעה על התוצאות ארוכות הזמן של המחלה הכוללות בלט עין ופזילה.

טפרוטומומב (Teprotumumab) הינו מעכב מונוקלונלי חדש של IGF-1R שמאושר על ידי ה- FDA שמפחית בלט עין ופזילה. הוא נקשר באפיניות וספציפיות גבוהים ל- IGF-1R וגורם לאינטרנליזציה ולדגרגציה של הקומפלקס.

כתוצאה מכך מופחת ייצור hyaluronan וציטוקין על ידי הפיברובלסטים בארובה ויש הפחתה בדלקת ובהתפשטות הרקמה הרכה בארובה. במחקרים אקראיים מבוקרים של שלב II ושלב III, חולים עם מחלה פעילה בינונית עד חמורה טופלו ב- 8 עירויים של טפרוטומומב במשך 24 שעות, והטיפול שיפר את הביטוי הקליני של מחלת עיניים תירואידית: את מדד הפעילות הקלינית, את הדיפלופיה ואת בלט העין.

הממצאים האופייניים בהדמיות CT ו- MRI כוללים הגדלה של השרירים החוץ עיניים, של השומן הארובתי ושל נפח הארובה הגרמית עם הזמן.

בדיקות MRI יכולים לגלות שינויים דלקתיים בשומן הארובתי ובשרירים החוץ עיניים.

החוקרים הניחו שדיכוי ה- IGF-1R עם טפרוטומומב יפחית את נפח הרקמות הרכות של השרירים החוץ עיניים ושל השומן הארובתי שיהיו בהתאמה לממצאים הקליניים של הפחתה בדרגת הפעילות הקלינית, בדיפלופיה ובבלט העין.

המטרה של המחקר הנוכחי הייתה למדוד את השינויים שקורים בחולים בעקבות טיפול בטפרוטומומב. החוקרים היו מארה"ב וגרמניה: מהמרכז הרפואי Cedars-Sinai וממכון העיניים Jules Stein בלוס אנג'לס, מ- Horizon Therapeutics בשיקגו ומאוניברסיטת Mainz בגרמניה.

במחקר היה במתכונת של בדיקה רטרוספקטיבית. המחקר כלל ששה חולים שגויסו לשלב III של המחקר הקליני על טפרוטומומב, שקיבלו את הטיפול במשך 24 שבועות ואשר היה להם הדמיה (CT או MRI) לפני ואחרי הטיפול. בנוסף נכללו במחקר 12 משתתפים ללא מחלת עיניים תירואידית ששתי הארובות שלהם שימשו כקבוצת ביקורת.

לכולם בוצע חישוב תלת ממדי של נפחי השרירים החוץ עיניים, השומן הארובתי והארובה הגרמית. תוצאות החישובים והשינויים בדלקת בשרירים החוץ עיניים הושוו לביטויים הקליניים של המחלה.

נמצא שנפח השרירים החוץ עיניים בכל ארובה פחת לאחר הטיפול בכל החולים. לאחר הטיפול לא היה הבדל משמעותי מבחינה סטטיסטית בנפח השרירים לאחר הטיפול לבין קבוצת הביקורת ללא מחלת עיניים תירואידית. סך נפח השומן הארובתי פחת ב- 11 מתוך 12 הארובות שנבדקו.

סך הדלקת בשרירים החוץ עיניים בהדמיית MRI פחתה ב-8 מתוך 8 ארובות. המסקנה הייתה שבדיקות ההדמיה של הארובות הדגימו הפחתה בנפחי השרירים והשומן הארובתי לאחר טיפול בטפרוטומומב.