28.02.2022 |
Michl M, Fabianska M, Seeböck P, Sadeghipour A, Najeeb BH, Bogunovic H, Schmidt-Erfurth UM, Gerendas BS
מדידה אוטומטית של נוזל במקולה במחלות רשתית והתגובה לטיפול בנוגדי VEGF
מתקצר: פרופ' מרדכי רוזנר
בדיקות OCT והטיפולים נוגדי VEGF גרמו למהפכה בטיפול במחלות רשתית. למרות השונות והגורמים המורכבים שלהם, המשותף לחסימה וריד רשתית, AMD נאווסקולרי ובצקת מקולרית מסוכרת, הינו המרכיב האקסודטיבי עם הצטברות נוזלים ברשתית ובעקבותיה איבוד ראייה משמעותי.
נוזל תוך-רשתית ונוזל תת-רשתית הינם הביו-מרקרים העיקריים לאבחנה של בצקת מקולרית והשפעתם על חדות הראייה נחקרה רבות במחלות הרשתית השונות. בבחינה של תוצאות שלושה מחקרים גדולים על בצקת מקולרית מסוכרת נמצא שלחולים ללא נוזל תת-רשתית בתחילת המחקר, היו תוצאות גרועות יותר של חדות הראייה מאשר חולים עם נוזל תת-רשתית בהתחלה.
לעומת זאת, בחסימת וריד רשתית, נוכחות נוזל תת-רשתית בהתחלה לא השפיעה על תוצאות הטיפול. בנוסף לכך, מחקר Comparison of Age-related Macular Degeneration Treatments Trial הראה שלנוזל תוך-רשתית יש השפעה שלילית רבה יותר על חדות הראייה מאשר נוזל תת-רשתית.
הטיפול בבצקת מקולרית צריך להתחשב לא רק במשמעויות הפונקציונליות של נוזל תוך-רשתית ונוזל תת-רשתית אלא גם להכיר את הפיזור המדויק שלו בכל מחלה. היות והמקור לנוזל שונה במחלות השונות, עשויה להיות תגובה שונה לטיפול נוגד VEGF בהתאם לכל פתולוגיה. לרוע המזל, ההערכה של נוזל הרשתית בבדיקות OCT מתייחסת להיבטים איכותיים בלבד ולוקה בטעויות ובסובייקטיביות. אפילו בתנאי ניסוי מבוקרים יש אי התאמות ואי דיוקים בפיענוח צילומי OCT כאשר משווים בין מרכזי קריאה שונים, חוקרים מתורגלים וקלינאים בעולם האמיתי.
לאור הריבוי במספר החולים ובמדדים האבחנתיים השאיפה היא לאמץ שיטות אובייקטיביות וחוסכות זמן לפיענוח התמונות. אלגוריתמים המבוססים על אינטליגנציה מלאכותית (AI) לבדיקה אוטומטית של צילומי OCT הינם כלים מבטיחים שיאפשרו הערכה אחידה ויעילה.
המטרה של המחקר הנוכחי הייתה לאשש אפשרות כזו של בדיקה אוטומטית לגמרי שתמדוד את כמות הנוזלית בתוך הרשתית ומתחת לרשתית בחולים עם חסימת וריד רשתית, AMD נאווסקולרי ובצקת מקולרית מסוכרת לאורך זמן.
הכמות והמיקום של סוגי הנוזלים והשינוי בהם לאורך זמן יאפשרו הבנה של הדינמיקה של המחלות השונות. בהתבסס על השינויים בנפחי הנוזלים שנמדדו באופן אוטומטי בוצעה גם הערכה של התגובה לטיפול בנוגדי VEGF בכל מצב.
החוקרים היו מאוסטריה: ממחלקת העיניים והאופטומטריה של האוניברסיטה הרפואית של וינה.
במסגרת המחקר בוצעה בחינה posthoc של בדיקות OCT של 2311 חולים שהשתתפו בחמישה מחקרים קליניים רב מרכזיים וקיבלו טיפול באנטי VEGF במשך שנה. נפחי הנוזלים נמדדו באמצעות אלגוריתם של AI בהתחלה, כעבור חודש, חודשיים, שלושה חודשים ושנה. המדידה בוצעה בשלושה מעגלים קונצנטריים בקוטר 1, 3 ו- 6 מ"מ שמיצגים את הפובאה, טבעת פרה-צנטרלית וטבעת פרי-צנטרלית, וכן בארבעה סקטורים המקיפים את הפובאה: עליון, נזלי, תחתון וטמפורלי.
התוצאות הראו שבכל אחת מהמחלות ובכל נקודות הזמן, רוב הנוזל התוך-רשתית היה בפובאה, ובסדר יורד, באזור הפרה-פובאלי והפרי-פובאלי.
אלה היו התוצאות גם עבור הנוזל הסב-רטינלי בחסימת וריד רשתית ובבצקת מקולרית מסוכרת.
בחולי AMD נאווסקולרי היה יותר נוזל תת-רשתית בטבעת הפרה-צנטרלית מאשר בפובאה עד לחודש השלישי מהבדיקה הראשונה. מבין הסקטורים, לחולים עם חסימת וריד רשתית ועם בצקת מקולרית מסוכרת היה יותר נוזל תוך-רשתית בסקטור הטמפורלי. בכל שלוש המחלות יותר נוזל תת-רשתית נמצא למטה בהשוואה לסקטור העליון.
המסקנה הייתה שבדיקה אוטומטית לחלוטין של מיקום וכמות הנוזלים ברשתית ושל השינויים לאורך זמן שופכת אור על הדינמיקה של הנוזלים ברשתית במחלות השונות. קיימת תגובה ספציפית לטיפול בנוגדי VEGF מבחינת המיקום האנטומי וכמות הנוזל התוך-רשתית והתת-רשתית בכל המחלות שנבדקו.