סינדרום :MEWDS מהלך קליני וגורמים שמשפיעים על חדות הראייה  

מתקצר: פרופ' מרדכי רוזנר

סינדרום Multiple evanescent white dot syndrome (MEWDS) תואר לראשונה ב- 1984 על ידי Jampol וחבריו כמצב חד צדדי, עם ריפוי עצמוני, שמאופיין בנקודות לבנות רבות, עם גבול לא חד, ברמת האפיתל הפיגמנטרי של הרשתית או הרשתית החיצונית עם מראה גרגרי – גרנולרי בפובאה.

הממצאים יכולים להיות עדינים ויכולים להעלם תוך השבועות הראשונים של המחלה. לעיתים הנקודות הלבנות חסרות או בקושי נראות בבדיקת הפונדוס, במיוחד אם המצב נצפה בשלב ההעלמות.

במקרים כאלה, הדמיה של הרשתית, כולל OCT או אוטופלואורסצנציה של הרשתית עוזרים מאוד לאבחנה ולמעקב אחר המצב. תוארו גם ממצאים לא טיפוסיים והופעה יחד עם מחלות כוריורטינליות ואלה מסבירים את המקרים עם ירידה נמשכת בראייה.

מיקום המחלה היה מקור לוויכוח במשך זמן ארוך, אך פרסומים שהופיעו לאחרונה על הממצאים באמצעי  הדמיה חדשים של OCT-angiography (OCTA) הראו הכוריוקפילריס לא מעורב בשלב האקוטי, כך שהממשק בין האפיתל הפיגמנטרי לפוטורצפטורים הינו המיקום הראשי.

חושבים שהמחלה היא תוצאה של זיהום דמוי זיהום וירלי עם מנגנון אימוני באדם עם רגישות. אי לכך כונתה המחלה ‘common cold of the retina’.

ידוע שמצב זה מופיע בדרך כלל בנשים צעירות בריאות, אך זה לא הוכח בסדרות גדולות.

המחקר היחיד שהיה מבוסס אוכלוסייה שפורסם כלל 11 מקרים, וסדרת המקרים הגדולה ביותר שפורסמה עד עתה הייתה על 34 חולים. הפרוגנוזה לראייה נחשבת למצוינת, אך הדבר לא נבדק מעולם בסדרת מקרים גדולה.

המטרה של המחקר הנוכחי הייתה לבדוק את הדמוגרפיה של חולים עם MEWDS ולבדוק את הפקטורים שעשויים להשפיע על התוצאות של חדות הראייה.

החוקרים היו מאנגליה ומאיטליה: מבית החולים לעיניים מורפילדס בלונדון, ממחלקת העיניים של אוניברסיטה AOUI בורונה, מבית החולים Oftalmico במילנו ומהאוניברסיטה של טרנטו.

המחקר היה רטרוספקטיבי ובוצע במרכז רפואי אחד באיטליה. נבדקו הרישומים הרפואיים האלקטרוניים וצילומי הרשתית של חולים עם אבחנה של MEWDS עם מעקב מינימלי של שלושה חודשים.

החולים סווגו לשלוש קבוצות בהתאם לחדות הראייה בעת האבחנה ובבדיקה האחרונה. בקבוצה הראשונה נכללו חולים עם חדות ראייה יותר מ-0.48 LogMAR. בקבוצה השנייה נכללו חולים עם חדות ראייה שווה או פחותה מ- 0.48 LogMAR ויותר מ- 0.18 LogMAR.

בקבוצה השלישית נכללו חולים עם חדות ראייה פחותה מ- 0.18 LogMAR. כל החולים עברו בדיקות הדמיה שכללו OCT, תמונות nearinfrared reflectance וכן צילומי פונדוס של אוטופלואורסצנציה באור כחול, בעת האבחנה ובמהלך המעקב.

בסדרה נכללו 51 עיניים של 51 חולים שגילם הממוצע היה 29.8 שנים ו- 41 מתוכם היו נשים. נמצא שבאופן משמעותי, ביותר חולים המחלה אובחנה בסתיו. ב-41 מתוך 51 החולים שמהווים 80.3% הראייה השתפרה ל-0.0 LogMAR. חדות ראייה גרועה יותר בעת האבחנה וגיל צעיר יותר היו גורמים מנבאים בלתי תלויים לחדות ראייה גרועה יותר בבדיקה האחרונה. בהדמיות השונות לא נמצאו כל מאפיינים שניבאו ריפוי מלא לעומת ריפוי לא מלא.

היפרפלואורסצנציה של הדיסקה באנגיוגרפיה עם פלואורסצאין הייתה שכיחה יותר בחולים עם החלמה מלאה.

המסקנות היו שלמרות שרוב המקרים היו עם פרוגנוזה שפירה, המנעד הקליני של MEWDS כולל גם מקרים עם החלמה לא מלאה מבחינת חדות הראייה. בסדרה שנבדקה חדות ראייה גרועה יותר בעת האבחנה וגיל צעיר יותר היו קשורים לתוצאות גרועות יותר של חדות הראייה. יש צורך במחקרים נוספים כדי לאמת ממצאים אלה.