פרופ' מרדכי רוזנר

מחקר קליני בן 3 שנים על השפעת טיפול באטרופין בריכוז נמוך על התקדמות קוצר ראייה

 

קוצר ראייה הינו סכנה בריאותית עולמית ששכיחותו גדלה ברוב חלקי העולם במהלך העשורים האחרונים, במיוחד במזרח אסיה.  טיפול בטיפות עיניים של אטרופין בריכוז נמוך לעצירת קוצר ראייה תופש תאוצה, אולם הריכוז המיטבי והגישות ארוכות הטווח של טיפול כזה עדיין לא הוגדרו.

 

התוצאות של השלב הראשון והשני של מחקר Low-concentration Atropine for Myopia Progression (LAMP) הראו שאטרופין בריכוז נמוך של 0.05% היה היעיל ביותר לטיפול במשך שנתיים ועדיף על אטרופין בריכוז 0.025% ו- 0.01%. היעילות של אטרופין 0.05% בהפחתת התקדמות האקויולנט הספירי הייתה כפולה מזו של אטרופין בריכוז 0.01% במשך שנתיים. 

 

 

בשני המחקרים Treatment of Myopia Studies (ATOM1 and ATOM2), זוהה ריבאונד. הייתה התקדמות מהירה יותר כאשר הטיפול הופסק לאחר שנתיים של מתן אטרופין בריכוזים של 1%, 0.5% ו- 0.1%, אולם לא עבור המטופלים  ב- 0.01%. בנוסף לזה, התוצאות של המחקר בן 3 השנים ATOM2 שכלל שנתיים של טיפול ושנה ללא טיפול, הראה שילדים בקבוצה שטופלה באטרופין 0.01% התקדמו בממוצע ב- 0.72 דיופטר (ברפרקציה אקוויוולנטית ספרית), שהיה במידה פחותה מאשר בילדים שטופלו באטרופין 0.1% ו-0.5%.

התוצאות של מחקר ATOM2 הראו שהמאזן המיטבי בין יעילות לתופעות לוואי של טיפול באטרופין 0.01% דומה לזה של טיפול בריכוזי אטרופין גבוהים יותר.

 

נותרו עדיין מספר שאלות לא פתורות בנוגע לטיפול באטרופין. ראשית, על הקלינאים להחליט אם להמשיך בטיפול באטרופין ללא הפסקה עד גיל ההתבגרות, או להפסיק אותו בשלב מסוים (כעבור שנתיים) לצורך הערכה, ולחדש את הטיפול באלה עם התקדמות מהירה של קוצר ראייה.

שנית, צריך לברר את מידת אפקט הריבאונד לאחר הפסקת טיפול באטרופין בריכוזים השונים ואת היעילות של הטיפול לאורך זמן כדי להחליט לבסוף מהו הריכוז המועדף. שלישית, יש לזהות את המשתנים המשפיעים על אפקט הריבאונד כדי להגיע להחלטה על מועד ההפסקה העדיף.

 

המטרות של השלב השלישי של מחקר LAMP היו לבדוק אם היעילות של טיפול מתמשך בריכוזי אטרופין 0.05%, 0.025% ו- 0.01% טובה יותר מאשר טיפול שהופסק במהלך השנה השלישית, לבדוק את ההשפעה ארוכת הטווח של טיפול באטרופין בריכוזים נמוכים במשך 3 שנים ברציפות, ואת אפקט הריבאונד לאחר הפסקת טיפול והקשר שלו לטיפול בריכוזים נמוכים שונים.

 

החוקרים היו מהונג קונג ומסין: מהאוניברסיטה הסינית בהונג קונג, מבית החולים לעיניים של הונג קונג, מבית החולים נסיך ווילס בהונג קונג, מבית החולים לילדים של הונג קונג, מבית החולים המשויך הראשון של האוניברסיטה לרפואה של Fujian ב- Fuzhou בסין, מהאוניברסיטה לרפואה של  Wenzhou בסין ומבית החולים המזרחי Tung Wah בהונג קונג.

המחקר היה עם רנדומיזציה וכפול סמיות ונכללו בו 350 מתוך 438 הילדים בגיל 4 עד 12 שנים שגויסו בתחילה למחקר LAMP.

 

בתחילת השנה השלישית הילדים בכל קבוצה עברו רנדומיזציה ביחס 1:1 לקבוצה שהמשיכה בטיפול ולקבוצה שהפסיקה את הטיפול. הרפרקציה הציקלופלגית בערכים של אקויולנט ספרי והאורך האקסיאלי של העיניים נמדדו כל 4 חודשים.

התוצאים העיקריים היו שינויים ברפרקציה ובאורך האקסיאלי בין הקבוצות.

את המחקר בן 3 השנים סיימו 326 ילדים. נמצא שבמהלך השנה השלישית התקדמות הרפרקציה המיופית והאורך האקסיאלי היו מהירים יותר בקבוצה עם הפסקה בטיפול מאשר בקבוצה שהמשיכה בטיפול בכל שלושת הריכוזים.

 

הריבאונד של התקדמות הרפרקציה המיופית במהלך תקופת ההפסקה בטיפול הייתה תלויה בריכוז האטרופין שניתן בטיפול אך ההבדלים הקליניים היו קטנים. גיל גדול יותר וריכוז אטרופין נמוך יותר היו בהתאמה לאפקט ריבאונד קטן יותר עבור הרפרקציה המיופית והאורך האקסיאלי כאחד. 

 

מסקנת החוקרים הייתה שהמשך הטיפול באטרופין במהלך השנה השלישית תרם לתוצאה טובה יותר בכל ריכוזי האטרופין בהשוואה להפסקה בטיפול. הטיפול באטרופין בריכוז 0.05% נותר הטיפול המיטבי במהלך 3 שנים בילדים סיניים.

ההבדלים באפקט הריבאונד היו קטנים מבחינה קלינית בכל הריכוזים. הפסקת טיפול בגיל גדול יותר וטיפול בריכוז נמוך יותר קשורים בריבאונד קטן יותר.