פרופ' מרדכי רוזנר

Changes in Optic Nerve Head and Retinal Morphology During Spaceflight and Acute Fluid Shift Reversal

כשני שליש מהצוות של תחנת החלל הבינלאומית מפתחים סינדרום נוירו-אוקולרי שקשור לטיסה בחלל.  לנושא זה יש חשיבות רבה לטיסות לחלל בעתיד כיון שמשך השהות בחלל ילך ויגדל, ובצקת ראש עצב הראייה, המאפיין הבולט של סינדרום זה, עלולה לגרום לאיבוד ראייה בלתי הפיך.

 

למרות שהאטיולוגיה לא ברורה, הצטברות נוזלים בראש שמתרחשת בזמן חוסר משקל נחשבת לגורם העיקרי.  על פני כדור הארץ אנשים מבלים בערך שני שליש מזמנם בתנוחה זקופה, בה מפלי הלחצים ההידרוסטטיים דוחפים את נוזלי הגוף לכיוון הרגליים.

 

חוסר היכולת להתרומם לעמידה במהלך שהייה בחלל וחוסר בדחיפת הנוזלים מהראש והלאה גורמים כנראה ללחץ תוך גולגלתי גבוה יותר בממוצע בהשוואה לארץ, דבר שעשוי לגרום לבצקת של ראש עצב הראייה.

 

מחקרים שבוצעו בארץ עם הטיית ראש כלפי מטה או בשכיבה, כדי לדמות טיסה בחלל, מצאו שלחץ שלילי על פלג הגוף התחתון מפחית את הצטברות הנוזלים בראש כפי שמתבטא במדידות של הלחץ התוך גולגלתי.

 

המטרה של המחקר הנוכחי הייתה לקבוע כיצד משתנה המורפולוגיה של העין במהלך שהייה בחלל ובעת תזוזה חריפה של נוזל בעת הפחתת הלחץ השלילי על פלג הגוף התחתון.

 

שינויים בעובי הרקמות באזור ראש עצב הראייה נבדקו כבר בעבר, אך שינויים בקעור עצב הראייה, עמדת ראש עצב הראייה, ועובי המקולה במהלך טיסה בחלל לא נבדקו מקודם.

 

הנחת העבודה הייתה שתזוזת הנוזלים בעת טיסה בחלל גורמת לשינויים מבניים בעצב הראייה אך לא במקולה, והפעלת לחץ שלילי על פלג הגוף התחתון במהלך טיסה בחלל עשויה להפחית את חומרת התהליך.  

החוקרים היו מארה"ב ורוסיה: מטקסס, מישיגן, קליפורניה ומוסקבה.

 

המחקר היה פרוספקטיבי. בוצעו בדיקות OCT של ראש עצב הראייה ושל המקולה לפני הטיסה, במהלכה ועד 180 ימים לאחר חזרה לארץ.

 

הבדיקות במהלך השהייה בחלל בוצעו במצבי חוסר משקל רגילים ובמצב בו מופעל לחץ שלילי במשך 10 עד 20 דקות על פלג הגוף התחתון. הבדיקות לפני ואחרי הטיסה נאספו במצב ישיבה, שכיבה ועם הראש למטה.

 

14 אנשי הצוות ש- 11 מהם היו גברים, היו בני 45 שנים בממוצע, והשלימו 6 עד 12 חודשים בחלל (214 ימים בממוצע) במשימות בתחנת החלל הבין-לאומית. השינויים בעין ביום הטיסה ה-150, בהשוואה לבדיקה בישיבה לפני הטיסה כללו הגדלה של רוחב השוליים המינימלי של ראש עצב הראייה, הפחתה בנפח הקעור שלו, סטייה אחורנית של הפתח בממברנת ברוקס והפחתה בעובי המקולה. חשיפה קצרה ללחץ שלילי על פלג הגוף התחתון לא השפיעה על הממצאים.

 

המסקנה הייתה שעיבוי רקמות פרי-פפילריות, הפחתת נפח קעור הדיסקה, והידקקות קלה של מרכז המקולה קשורים לשהייה ממושכת בחלל.

 

מכאן שראש עצב הראייה והמקולה מושפעים באופן שונה מהשהייה בחלל. חשיפה של פלג הגוף התחתון לפרקי זמן קצרים של לחץ שלילי של 25 מ"מ כספית לא גרמה לשינויים במורפולוגיה של ראש עצב הראיה והרשתית, כך שנראה שיש צורך בטיפולים ממושכים יותר כדי לנטרל את השפעות השהייה בחלל.