Vision Screening for Motor Vehicle Collision Involvement among Older Drivers

מתקצר: פרופ' מרדכי רוזנר

כדי להשיג רישיון נהיגה בארצות הברית וברוב הארצות האחרות, צריך לעבור בדיקת חדות ראייה, אולם ההנחיות בנוגע לבדיקה והמדדים לעבור אותה שונים ממדינה למדינה. ברוב המקומות חדות הראייה המינימלית הנדרשת היא 20/40, ובמספר מקומות היא 20/100 עד 20/200. בנוסף, ברוב המקומות, אך לא בכולם, יש הגבלות בנוגע לשדה הראייה, המתייחסות לשדה אופקי, והן שונות מבחינת השדה הנדרש ומכשיר הבדיקה.

בזמן חידוש הרישיון, שמועדו שונה במקומות שונים, ברוב המדינות נדרשת בדיקה חוזרת של הראייה, אך יש מקומות בהם הדבר נדרש רק מעל גיל מסוים. תוצאות בדיקת הראייה לא מבטאות ביטחון בנהיגה.

למעשה, הדרישות בבדיקת חדות הראייה לנהיגה מבוססות על היכולת לקרוא שלטי רחוב ממרחב שמתאפשר בחדות ראייה 20/30 עד 20/40.

מחקרים במשך עשרות שנים נכשלו בזיהוי קשר בין ליקויים בחדות ראייה לסיכון לתאונות דרכים למרות שראייה היא מרכיב אינהרנטי במטלות הנהיגה.

מספר גורמים מתודולוגיים ואטיולוגיים עשויים להסביר זאת. ראשית, הנהגים עם ראייה חלשה יותר לרוב מפסיקים לנהוג גם אם הם עדיין מחזיקים ברישיון נהיגה, וכך יוצרים הטיה במחקרים אפידמיולוגיים.

שנית, עשוי להיות קשר בין חדות ראייה לסיכון לתאונת דרכים, אך יש לו תפקיד מינורי, כי רק חדות ראייה לקויה מאד (גרועה מ- 20/200) עשויה לתרום לסיכון לתאונה ואנשים עם ראייה כזו רק לעיתים נדירות ממשיכים לנהוג. בגלל הגורמים המשולבים המרובים להתנגשות, שכוללים משתנים התנהגותיים, מכניים וסביבתיים, קשה לזהות קשר למצב הראייה כגורם נפרד.

שלישית, חדות הראייה איננה מדד טוב לכישורי הראייה הנדרשים להפעלה בטוחה של מכונית, בעוד שמדדים אחרים כמו רגישות לשדה הראייה, עיבוד ראייתי של מהירות, ורגישות לניגודיות (contrast sensivity) קשורים באופן קונסיסטנטי יותר למעורבות בתאונות, במיוחד בנהגים בגיל מתקדם יותר.

הספרות על גורמי סיכון ראייתיים וקוגניטיביים לתאונות דרכים גדושה בתפיסות שגויות שנובעות מבדיקת הקשרים שבין המדדים התפקודיים לתאונות דרכים תוך שימוש בבדיקות באוכלוסייה הכללית, כאשר בקרב נהגים זקנים קיימת שכיחות גבוהה יותר של הפרעות ראייתיות וקוגניטיביות בהשוואה ליתר הנהגים.

היבט אחר הוא ששימוש במדדים שקשורים באופן בינוני או חזק לבטיחות או תפקוד הנהגים כבחינות למתן רישיון יפחית את חופש התנועה של מספר גדול מאד של נהגים, בעיקר זקנים, וימנע רק מספר קטן של תאונות דרכים.  

אף מחקר עד עתה לא בדק את גורמי הסיכון לתאונות בקרב זקנים תוך שימוש בגישה המבוססת על אוכלוסייה. המטרה של המחקר הנוכחי הייתה לבדוק את הקשר האפידמיולוגי בין חדות ראייה ומדדים אחרים של תפקוד ראייתי לבין מעורבות בתאונות דרכים ויעילות השימוש בהם כבדיקות סקר לאיתור הפרעות שקשורות לתאונות. החוקרים היו מאלבמה שבארה"ב.

המחקר היה פרוספקטיבי וכלל 2000 נהגים בעלי רישיון ממחוז ג'פרסון באלבמה שגילם 70 שנים או יותר. בגיוס למחקר נבדקו חדות הראייה, רגישות לניגודיות, שדה הראייה השימושי, מבחן Motor-free Visual Perception, ורגישות שדה הראייה. בוצע מעקב אחר המשתתפים במשך עד 4 שנים למעורבות בתאונות דרכים. 

בוצעו חישובים סטטיסטיים לקביעת הערך כבדיקת סקר של כל אחת מבדיקות תפקודי הראייה בהתייחסות למעורבות בתאונת דרכים. באמצעות מבחן רגרסיה בוצעה הערכה של הקשר בין כל אחת מבדיקות תפקודי הראייה ומעורבות בתאונה. התוצא העיקרי היה תאונת דרכים המדווחת על ידי המשטרה.

נמצא שאף לא אחד מתפקודי הראייה הראה ערכים מספקים של רגישות וספציפיות (גדול מ- 80%) לקשר עם מעורבות בתאונות. לבדיקת חדות הראייה לא נמצא קשר חיובי למעורבות בתאונות. עבור יתר תפקודי הראייה נמצא קשר חיובי, אך רק במידה נמוכה, למעורבות בתאונה.

המסקנה הייתה שבדיקות סקר של חדות ראייה עשויות לפגוע שלא לצורך בניידות של נהגים זקנים, אשר למרות הסיכון המוגבר, כנראה שלא יהיו מעורבים בתאונות. בנוסף לכך, אלה אשר על פי בדיקות חדות הראייה יורשו להמשיך לנהוג, נהיגתם עלולה שלא להיות בטוחה בגלל סיבות שאינן קשורות לראייה.

התוצאות השליליות של הפסקת נהיגה על פי בדיקות חדות ראייה על הניידות וההשפעות הנובעות מכך על הבריאות המנטלית של האוכלוסייה הזקנה צריכות לגרום לשקול ברצינות להפחית את המשקל של בדיקת חדות ראייה עבור מתן רישיון נהיגה באופן גורף לכל האוכלוסייה.

לעתיד יש לאמץ גישות חלופיות לשיפור הבטיחות של נהגים זקנים שעשויות לכלול תכניות הערכת נהיגה ותכניות אימון בנהיגה, מציאת חלופות תחבורתיות ויוזמה לבנות בדיקות סקר מותאמות לגיל.

McGwin, G., & Owsley, C. (2022, September). Vision Screening for Motor Vehicle Collision Involvement among Older Drivers. Ophthalmology, 129(9), 1022-1027