פרופ' מרדכי רוזנר

תוצאות הטיפול בצינורית (Tube) בהשוואה לטרבקולקטומיה אחרי 5 שנים  

 

הטיפול בגלאוקומה נועד להפחית את הלחץ התוך עיני כדי למנוע או להאט נזק לעצב הראייה.

החלופות הניתוחיות נועדו למקרים בהם טיפול תרופתי וטיפולי לייזר לא משיגים הפחתה מתאימה של הלחץ התוך עיני. מספר סוגי הניתוחים האפשריים גדל מאד בשנים האחרונות, אך טבקולקטומיה או החדרת צינור ניקוז הם עדיין הניתוחים השכיחים ביותר להורדת לחץ תוך-עיני.

הניתוחים המסורתיים לגלאוקומה מסיטים את מי הלשכה אל החלל התת-לחמית, וכך גורמים לרמות נמוכות יותר של לחץ תוך עיני בהשוואה לניתוחי גלאוקומה minimally invasive glaucoma surgery (MIGS) אשר מגבירים ניקוז של מי לשכה דרך נתיבי הניקוז הטבעיים.

יש קשר בין מידת הפחתת הלחץ התוך עיני והתקדמות הגלאוקומה: ככל שהניתוח מפחית יותר את הלחץ התוך עיני גדול יותר הסיכוי שמצב המחלה יתייצב. סקר אנונימי של האגודה האמריקאית לגלאוקומה בשת 2016 מצא שיש מספר גישות לטיפול הניתוחי בגלאוקומה פתוחת זווית ראשונית, בעיניים שלא עברו ניתוח בעבר.

טרבקולקטומיה עם MMC או השתלת שסתום צינורית היו הניתוחים השכיחים ביותר, ב- 59% וב- 23% מהחולים, בהתאמה. חוסר הסכמה בקרב מנתחי גלאוקומה בנוגע לניתוח המועדף נובע לחוסר במידע רפואי המשווה בין הגישות. המחקר ההשוואתי Primary Tube Versus Trabeculectomy (PTVT) Study הוא רב מרכזים ואקראי שמשווה את הבטיחות והיעילות של שתי הגישות בעיניים שלא עברו ניתוח בעבר.

המטרה היא לספק מידע שיעזור לגבש החלטות ניתוחיות בקבוצות חולים דומים. לאחר שכבר דווח על תוצאות ההשוואה כעבור 3 שנים, המחקר הנוכחי מדווח על תוצאות מעקב של 5 שנים.

החוקרים היו מארה"ב (פלורידה וקליפורניה) בריטניה וקנדה.  המחקר היה קליני, רב מרכזים ואקראי. נכללו בו 242 עיניים של 242 חולים עם גלאוקומה שלא הגיבה לטיפול תרופתי, וניתוח הגלאוקומה שעברו היה ניתוח ראשון בעין.

125 חולים עברו ניתוח עם צינורית ו- 117 עברו טרבקולקטומיה. המשתתפים גויסו מ- 16 מרכזים רפואיים ובאופן אקראי הופנו לניתוח עם צינורית או טרבקולקטומיה עם MMC.

התוצא העיקרי היה שיעור הכישלון הניתוחי, שהוגדר כלחץ תוך עיני גבוה מ- 21 מ"מ כספית, הפחתת לחץ של פחות מ- 20%, לחץ  5 מ"מ כספית או פחות, ניתוח גלאוקומה חוזר, או איבוד ראיית אור. התוצאים המשניים היו הלחץ התוך עיני, הטיפול התרופתי לגלאוקומה שניתן, וחדות הראייה.

נמצא שהסיכוי המצטבר לכישלון לאחר מעקב של 5 שנים היה 42% בקבוצת הצינורית ו- 35% בקבוצת הטרבקולקטומיה.

כעבור 5 שנים, הלחץ התוך עיני היה בממוצע 13.4 מ"מ כספית בקבוצת הצינורית, ו- 13.0 מ"מ כספית בקבוצת הטרבקולקטומיה, אך הבדל זה לא היה משמעותי מבחינה סטטיסטית.

מספר התרופות לגלאוקומה היה בממוצע 2.2 בקבוצת הצינורית ו- 1.3 בקבוצת הטרבקולקטומיה, והבדל זה כן היה משמעותי מבחינה סטטיסטית. המסקנה הייתה שלטרבקולקטומיה עם MMC ולניתוח עם צינורית היו תוצאות דומות מבחינת הלחץ התוך עיני כעבור 5 שנים, אך נדרשו פחות תרופות לגלאוקומה לאחר טרבקולקטומיה. לא נמצא הבדל משמעותי בשיעור כישלון הניתוח בין שני הניתוחים כעבור 5 שנים.