מתקצר: פרופ' מרדכי רוזנר

תורשה של דרוזן ברשתית במחקר תאומים מקופנהגן

דרוזן קטנים קשים הינם ממצא שכיח ברשתית, והם קשורים, כאשר הם מצויים במספר גדול, לסיכון מוגבר להתפתחות AMD. ההעברה בתורשה של דרוזן קטנים קשים הינה במידה גבוהה, ונמצא שתורשה אחראית ל- 99% עבור הפנוטיפ של 20 או יותר דרוזן בעין, על פי מחקר ב- 114 זוגות תאומים משני המגדרים, בגיל 20-49, ול- 81% בקבוצה מבוגרת יותר של 506 זוגות של תאומות בלבד בגיל 49-79.

עם משתתפים בגיל ממוצע של 35 שנים ו- 62 שנים. המחקרים הללו הדגישו את טווחי הגילאים של לפני AMD  (pre-AMD) ושל AMD מוקדם ((early AMD.

מידת ההעברה בתורשה (heritability) של AMD מכל סוג היא 45%, אך אם דרוזן קטנים קשים מרובים הם באמת מבשרים של AMD, השיעור הגבוה של העברה בתורשה שלהם, והגיל המוקדם בו הם מופיעים הופכים אותם לאטרקטיביים מאד למחקרי קשרים בין פנוטיפ לגנוטיפ, בהיותם בעלי טווח צר יותר של אסוציאציות ומנגנון השפעה בסיסי יותר, בהשוואה למנעד הפלאומורפי של הפרעות אחרות שקשורות ל- AMD.

מחקר שבוצע ב- 2019 ביצע מעקב על טפסי הבדיקה של תאומים מ- 1999, במטרה לזהות שינויים במידת ההעברה בתורשה של 20 או יותר דרוזן קטנים קשים במהלך 20 שנה, בקבוצת מחקר צעירה מספיק כדי להדגים מעבר ממצב של לפני AMD למצב של AMD מוקדם, כולל השוואה למחקר דומה, ואימות הממצאים של אותו מחקר באוכלוסייה מתאימה מבחינת המגדר, שמאפשר להימנע מהטיות (biases) הקשורות למגדר.

המחקר הנוכחי התמקד בהערכת מידת ההעברה בתורשה של פנוטיפ של 20 או יותר דרוזן קטנים קשים בתאומים משני המגדרים בגיל מבוגר מזה שהיה ב- 1999, ובדיקת מידת ההעברה בתורשה של הפנוטיפ של AMD מוקדם, בהתייחסות לחלוקה המקובלת היום של סוגי דרוזן.

החוקרים היו מדנמרק ומשוויץ: מהאוניברסיטאות של קופנהגן, של דרום דנמרק, ושל בזל. המחקר בוצע במרכז רפואי אחד במתכונת של מחקר תאומים קלאסי.

בדיקת העיניים שבוצעה כללה רפרקציה, ביומטריה, בדיקת חדות ראייה המתוקנת הטובה ביותר, צילומי צבע ואוטופלואורסצנציה של הפונדוס, ובדיקת OCT של הפונדוס. דרוג וקטגוריזציה של הדרוזן בוצעו בהתאם לקוטרם ומיקומם. במחקר השתתפו 176 זוגות תאומים זהים שגילם הממוצע היה 58.6 שנים.

השכיחות של ארבעת הפנוטיפים הייתה כלהלן: השכיחות של 20 או יותר דרוזן קטנים קשים במקולה בקוטר מרבי קטן מ- 63 מיקרון הייתה 12.4%, של 20 או יותר דרוזן קטנים קשים מחוץ למקולה הייתה 36.4%, של דרוזן בגודל בינוני של 63 עד 125 מיקרון הייתה 5.8%, ושל דרוזן גדולים בקוטר גדול מ- 125 מיקרו הייתה 8.4%.

מידת ההעברה בתורשה של ארבעת הפנוטיפים של דרוזן, מתוקנת לגיל ולמגדר, הייתה 78.2%, 69.1%, 30.1%, ו- 65.6%, בהתאמה. בחינה של הגילאים תמכה בממצא של שינוי הדרגתי למספרים גדולים יותר של דרוזן קטנים קשים ככל שהגיל מתקדם יותר.

מידת ההעברה בתורשה של יותר מ- 20 דרוזן קטנים קשים הייתה מועטה באופן ניכר מאשר הממצא של 99% שנמצא במחקר התאומים לפני 20 שנה.

המסקנה הייתה שיש העברה בתורשה במידה רבה של דרוזן קטנים קשים מרובים (20 או יותר) אשר מתאימים להגדרה של AMD יבש. מספר הדרוזן הקטנים הקשים גדל עם התקדמות הגיל.

העובדה שמידת ההעברה בתורשה של דרוזן קטנים קשים פוחתת ככל שהגיל מתקדם יותר, מצביעה על כך שלמשתנים התנהגותיים וסביבתיים השפעה הולכת וגוברת עם התקדמות הגיל.