מתקצר: פרופ' מרדכי רוזנר

פעילות גופנית נמרצת כגורם סיכון לכוריורטינופתיה סרוזית מרכזית  

כוריורטינופתיה סרוזית מרכזית Central serous chorioretinopathy (CSCR) היא הפרעה כוריורטינלית אידיופתית שמאופיינת בהיפרדות הרשתית הנוירוסנסורית באזור הקוטב האחורי, המלווה בשינויים באפיתל הפיגמנטרי של הרשתית ושל הכורואיד. גם אם הפתופיזיולוגיה של תהליך זה איננה ברורה לחלוטין, יש הסכמה על כך שהכורואיד הינו מקום השינויים הראשונים.

קיום של פתולוגיה כורואידלית שמובילה לבסוף להיפרדות הסרוזית של הרשתית במקולה, הוכח במחקרים רבים, ובמיוחד אלה שהשתמשו באנגיוגרפיה עם אינדוציאנין ירוק (ICG) ו- OCT. בחולים עם CSCR בדיקת ICG גילתה אחור במילוי כלי הדם הכורואידלים, דליפה של הצבע מהכורואיד הפנימי, גודש של הורידים ואנסטומוזות של ורידי וורטקס.

באותם חולים, בדיקות OCT הדגימו כורואיד מעובה עם כלי דם כורואידלים מורחבים ושינויים מבניים נוספים, אשר גרמו לכך ש- CSCR כלול במנעד ההפרעות שהמשותף להן הוא כורואיד מעובה – pachychoroid. את השינויים האלה ניתן למצוא בשתי העיניים במצבים של מחלה פעילה ושל מחלה לא פעילה בחולי CSCR. ספרות מרובה עוסקת בהפרעה בוויסות  של כלי הדם של הכורואיד ב- CSCR. 

לאחרונה נוספו ממצאים ניסיוניים התומכים בהפרעות בתפקוד הוסקולרי של הכורואיד באמצעות בדיקותOCT angiography  שבוצעו במהלך תרגילי משקולות. לחץ הדם עלה בחדות בעת הסטרס האיזומטרי, ובחולי CSCR הייתה גם עלייה בזרימת הדם בכוריוקפילריס, דבר שלא נראה במשתתפים בריאים.

ממצאים אלה מתאימים לתפישה שפגיעה במנגנונים שמווסטים את ההומאוסטזיס של הסירקולציה של הכורואיד בחולי CSCR, הופכת את האזור הוסקולרי לפגיע יותר לשינויים המודינמיים סיסטמיים. יתר לחץ דם נחשב כגורם סיכון ל- CSCR.

במחקר בו לא נכללו חולים היפרטנסיבים, הערכים הבסיסיים של לחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי היו גבוהים יותר באופן משמעותי בחולים עם CSCR בהשוואה לקבוצת ביקורת.

בנוסף לכך, בתגובה למאמץ גופני, חולים עם CSCR העלו את לחץ הדם יותר באופן משמעותי לרמות של יתר לחץ דם. החוקרים מניחים שלחולים עם CSCR יש רקמה וסקולרית בכורואיד שפגיעה ליתר לחץ דם באופן רגיל או כתוצאה ממאמץ.

פעילות של אימון גופני שקשורה לבילוי מתבצעת באינטנסיביות ובתכיפות משתנה על ידי אנשים במנעד הגילים עם סיכון ל- CSCR.

ניתן להסיק שאירועים של יתר לחץ דם שמתרחשים במהלך פעילות גופנית נמרצת, אם נמשכים מספיק זמן,  עלולים לגרום לפגיעה המודינמית במיקרוסירקולציה של הכורואיד, וכאשר מנגנוני הוויסות פגומים, כמו בחולי CSCR, עלול להיגרם נזק לכורואיד.

המטרה של המחקר הנוכחי הייתה לבדוק אם פעילות גופנית תכופה ונמרצת קשורה ל- CSCR פעיל, ועשויה להוות גורם סיכון ל- CSCR.

בוצעה השוואה בין מידת הפעילות הגופנית של חולים עם CSCR ובין זו המבוצעת על ידי קבוצת ביקורת עם התאמה מבחינת הגיל, המגדר וההשכלה. החוקרים היו מגנואה, פרוגיה, טורינו ואנקונה שבאיטליה, ומפריז, צרפת. המחקר היה רב מרכזים וכלל חולים עוקבים עם CSCR וקבוצת ביקורת מותאמת של משתתפים בריאים.

המשתתפים בשתי הקבוצות נשאלו בנוגע לפעילות הגופנית שלהם באמצעות גרסה מקוצרת של International Physical Activity Questionnaire.

הגדרת הפעילויות שנחשבו לפעילות גופנית נמרצת נעשתה על פי Ainsworth Compendium of Physical Activities. כימות האנרגית נעשתה בערכים של metabolic equivalent of task (MET).

התוצא העיקרי היה הרגלים של פעילות גופנית נמרצת במידה בינונית או גבוהה או הרגלים של חוסר או מעט פעילות גופנית נמרצת בשתי הקבוצות.

במחקר נכללו 105 חולים עם CSCR ו- 105 משתתפים בריאים בקבוצת הביקורת. הרגלי פעילות גופנית נמרצת במידה בינונית או גבוהה נמצאה ב- 63.5% מחולי CSCR וב- 26% בקבוצת הביקורת וההבדל היה משמעותי מאד מבחינה סטטיסטית.

ערכי האנרגיה של פעילות גופנית נמרצת היו 2173.2 MET בקבוצת החולים ב- CSCR, ו- 1216.3 בקבוצת הביקורת (הבדל משמעותי מבחינה סטטיסטית). הסיכון ל- CSCR הקשור להרגלים של פעילות גופנית נמרצת במידה בינונית או גבוהה היה 5.58.

המסקנות היו שקיים קשר משמעותי בין פעילות גופנית נמרצת לבין CSCR, שמתבטא בסיכוי מוגבר למחלה פי 5.58. פעילות גופנית נמרצת ותכופה עם אירועים של עליית לחץ דם שנגרמת מהם, עשויה לפגוע באיזון ההמודינמי של הכורואיד באנשים עם נטייה ל- CSCR, ולגרום לאי-ספיקה וסקולרית ול- CSCR פעיל.