מתקצר: פרופ' מרדכי רוזנר

לטקסט המלא

מעריכים שבערך 9.4% מאוכלוסיית ארצות הברית ו- 422 מיליון אנשים בכל העולם חולים בסוכרת. בערך 28.5% מחולי הסוכרת בארצות הברית סובלים מרטינופתיה סוכרתית, כאשר הסוכרת היא הגורם המוביל לאיבוד ראייה במבוגרים בגיל העבודה.

בצקת מקולרית מסוכרת שמתפתחת ב- 4% עד 7% מהמבוגרים חולי סוכרת, היא אחד הסיבוכים שמסכנים ראייה. הטיפול בנוגדי גורמי גדילה אנדותליאליים וסקולריים (VEGF) משפר באופן משמעותי את התוצאות של חדות הראייה בהשוואה לטיפולים שניתנו בעבר.

התוצאות הטיפוליות הטובות היו מותנות בהקפדה על פרוטוקול הטיפול במחקרים הקליניים השונים.  אי הקפדה על טיפול בסוכרת הינה בעיה ידועה, ומחקר מטה-אנליזה אחד הראה שרק 59% מהחולים מקפידים על לקיחת תרופות ביותר מ- 80% מהימים בשנה. במחקר על 136 חולים עם בצקת מקולרית, במשך 30 חודשים, נמצא שקרוב למחצית מהם הייתה הפסקה בטיפול לתקופה של יותר מ- 100 ימים.

במחקר אחר על 2595 חולים עם רטינופתיה סוכרתית לא שגשוגית ועם בצקת מקולרית המטופלת בהזרקות של נוגדי VEGF, נמצא ש- 25.3% מהחולים אבדו למעקב לתקופה של יותר משנה מיד לאחר הטיפול.

גם במחקרים קליניים עם רנדומיזציה, חוסר התמדה עם החמצה של ביקור אחד או יותר או נטישה מוקדמת היוו בעיה משמעותית עם 108 מתוך 175 עיניים המהווים 61.7% במחקרים על רטינופתיה סוכרתית וב- 43 מתוך 165 עיניים המהווים 26% במחקרים על AMD  נאווסקולרי.

למרות השכיחות הגבוהה של חוסר היצמדות למועדי טיפול, ידוע רק מעט על השינויים בתוצאות של חדות הראייה של החולים לאורך הזמן. המחקר הנוכחי בדק את התוצאות האנטומיות ואת תוצאות חדות הראייה בחולים עם בצקת מקולרית מסוכרת שטופלו בנוגדי VEGF ואשר נעדרו מטיפול לתקופות ארוכות מ- 6  חודשים לפני חזרה לטיפול.

החוקרים היו מפילדלפיה שבפנסילבניה, ארצות הברית: משירות הרשתית של בית החולים לעיניים Wills ומהקולג' לרפואה Sidney Kimmel של אוניברסיטת תומס ג'פרסון.

המחקר היה רטרוספקטיבי ונערך במרכז רפואי יחיד. המחקר כלל 90 עיניים של 73 חולים עם רטינופתיה סוכרתית לא שגשוגית ובצקת מקולרית.

הגיל הממוצע של החולים היה 64.5 שנים. התוצא העיקרי היה השינוי בחדות הראייה הממוצעת ובעובי מרכז הפובאה בעת חזרה לטיפול לאחר הפסקה של יותר מ- 6 חודשים, בהשוואה לממצאים לפני ההפסקה בטיפול.

משך הזמן הממוצע של הפסקת הטיפול היה 322 ימים ומשך המעקב הממוצע לאחר חזרה לטיפול היה 502 ימים.

בהשוואה לחדות הראייה בביקור שלפני ההפסקה בטיפול שהייתה 0.42, סנלן 20/52, חדות הראייה בעת החזרה לטיפול הייתה גרועה יותר: 0.54, סנלן 20/69. לא נמצא הבדל משמעותי מבחינה סטטיסטית בחדות הראייה שלושה חודשים לאחר החזרה לטיפול שהייתה 0.50 סנלן 20/63, 6 חודשים לאחר החזרה לטיפול - 0.46 סנלן 20/57 ושנה לאחר החזרה לטיפול - 0.42 סנלן 20/59.

בבחינה על פי חומרת הרטינופתיה הסוכרתית הלא שגשוגית לפני הספקת הטיפול, לא נמצא הבדל בחדות הראייה לפני הפסקת הטיפול ובביקור האחרון לאחר החזרה לטיפול.

העובי הממוצע של הפובאה גדל מהבדיקה האחרונה לפני הפסקת הטיפול - 270 מיקרון, בהשוואה לבדיקה עם החזרה לטיפול - 305 מיקרון, אך לא היה הבדל בהשוואה לעובי בדיקה האחרונה שהיה 247 מיקרון.

המסקנה הייתה, שבחולים שהפסיקו טיפול בהזרקות בבצקת מקולרית מסוכרת לתקופה ארוכה, הייתה ירידה קלה בחדות הראייה, אשר השתפרה לאחר החזרה לטיפול.

Matsunaga DR, Salabati M, Obeid A, Wibbelsman TD, Wu C, Mahmoudzadeh R, Ojalvo I, Bilello J, Sivalingam A, Ho AC, Chiang A, Hsu J. Outcomes of Eyes With Diabetic Macular Edema That Are Lost to Follow-up After Anti–Vascular Endothelial Growth Factor Therapy. Am J Ophthalmol 2022;233:1–7