מתקצר: פרופ' מרדכי רוזנר

הבטיחות, הביצועים והדיוק של חיישן סופרה-ארכנואידי למדידה טלמטרית של לחץ תוך עיני  

 

עד עתה הלחץ התוך עיני (IOP) הינו גורם הסיכון היחיד שניתן לשינוי, להתפתחות ולהידרדרות של גלאוקומה. מכיוון שהורדת ה- IOP מעכבת את התקדמות נאורופתיה אופטית גלאוקומטית והתפתחות פגמים בשדה הראייה, מדידות IOP הפכו לחלק מרכזי בטיפול בגלאוקומה.

 

הטכניקה העיקרית כיום למדידת IOP היא עדיין באמצעות טונומטר השטחה של גולדמן, ולא השתנתה מאמצע המאה שעברה למרות מגבלות מסוימות שלה.

 

אחת המגבלות העיקריות של טונומטר גולדמן ושל טכניקות טונומטריה מקובלות אחרות, נובעת מהסתמכות על בודק מנוסה וציוד מיוחד, שמונעים בדיקה מחוץ למרפאה.

מאידך ה- IOP הינו מאד דינמי ומשתנה לא רק במהלך שעות היממה אלא גם מיום ליום, ושינויים אלה עלולים לגרום למאפיינים הפתופיזיולוגיים של גלאוקומה. לכן המדידות האקראיות במרפאה מספקות רק הצצה רגעית למצב IOP האמיתי ועלולות להיכשל בזיהוי שיאים בלחץ ומצב ה- IOP לאורך זמן.

 

כתוצאה מכך החלטות קליניות המבוססות על תוצאות של מדידות אקראיות עשויות להיות שגויות. אפשרות של ביצוע ניטור המשכי של IOP חשובה ביותר כדי לטפל נכון בגלאוקומה. למדידה מרחוק עצמונית יתרונות חשובים על המדידות במרפאה. מספר המדידות הרב ותכיפותן יאפשרו לדעת בכל שעה ביום או בלילה את השינויים ב- IOP ואת התגובה לטיפול.

 

במהלך הפנדמיה התברר שנגישות לבדיקות לחץ בבית הובילו לשינוי הטיפול בכמעט רבע מחולי הגלאוקומה. חושבים גם, שמדידות לחץ על ידי החולים בעצמם הגדילה את המעורבות של החולים וכתוצאה מכך השתפרה התמדתם בנטילת הטיפול.

 

חיישנים טלמטריים EYEMATE-IO של חברת Implandata מדור ראשון ושני שהושתלו בסולקוס הסיליארי היו בדרך כלל בטוחים ויכלו לספק לאורך זמן מדימות IOP הדירות ואמינות. השתלה של חיישן לסולקוס הסיליארי עשויה להיות מלווה בתופעות לוואי לא רצויות כמו חיכוך של הקשתית, עיוות של האישון ופיזור פיגמנט. בנוסף לכך, נמנעת האפשרות להשתיל את החיישן בעיניים עם עדשה טבעית. כדי להתגבר על בעיות אלה פותח חיישן טלמטרי של IOP קטן יותר שנועד להשתלה לחלל הסופרה-ארכנואידי  (EYEMATE-SC) ומאפשר מדידת לחץ רציפה טלמטרית על פי דרישה באמצעות מכשיר קריאה חיצוני שנישא ביד. בנוסף לכך שהוא ניתן להשתלה גם בעיניים פקיות, ניתן לבצע את ההשתלה תוך כדי ניתוח פילטרציה.

 

פורסמו כבר תוצאות מחקרים בחיה ואף באנשים שהראו שאין סיבוכים ישירים להשתלת החיישן, ואין חוסר תפקוד שלו או תזוזה ממקום ההשתלה במהלך 6 חודשים.

 

המחקר הנוכחי הינו דיווח על התוצאות כעבור שנה בנוגע לבטיחות, יעילות ודיוק של החיישן הסופרה-ארכנואידי בחולים עם גלאוקומה פתוחת זווית שעברו ניתוח nonpenetrating glaucoma surgery (NPGS). החוקרים היו מגרמניה, שוויץ, בריטניה, קליפורניה, הודו והולנד.

 

המחקר היה קליני, פרוספקטיבי ורב-מרכזים. נכללו בו 24 עיניים של 24 חולים עם גלאוקומה ראשונית פתוחת זווית שעברו ניתוח NPGS. ב- 15 עיניים בוצע ניתוח canaloplasty וב- 9 עיניים בוצע deep sclerectomy. מדידות בטונומטר גולדמן הושוו לתוצאות מדידות בחיישן בכל הביקורות שלאחר הניתוח במהלך 12 חודשים.

 

התוצא העיקרי היה מיקום החיישן ותופעות לוואי בלתי רצויות. בכל העיניים בוצעה השתלה מוצלחת של החיישן ללא כל קושי במהלך הניתוח. במהלך 12 חודשי מעקב לא נצפתה תזוזה או נדידה של החיישן ממקום ההשתלה ולא היו סיבוכים הנובעים מהחיישן המושתל.

 

סך הכל 536 תוצאות מדידה טלמטרית של החיישן הושוו למדידות לחץ בטונומטר גולדמן. ההבדל הכללי היה בממוצע 0.8 מ"מ כספית.

 

שיעור ההתאמה במדידות גדל מ- 3 חודשים לאחר הניתוח ועד סוף המעקב וההבדל הממוצע ירד ל- -0.2 מ"מ כספית ב- 264 מדידות. 100% מהמדידות הטלמטריות היו בטווח 5 מ"מ כספית מהמדידות בטונומטר גולדמן.

 

המסקנות היו שהסנסור המושתל היה בטוח ונסבל היטב במהלך 12 חודשי המעקב, ומאפשר ניטור מדויק והמשכי של הלחץ התוך עיני.