מתקצר: פרופ' מרדכי רוזנר

הסיכון להתקדמות גלאוקומה של לחץ נורמלי על פי בדיקה אוטומטית של קוטר כלי הדם ברשתית  

 

גלאוקומה של לחץ נורמלי (NTG) היא תת-קבוצה שכיחה של גלאוקומה פתוחת זווית, אשר התפתחות והתקדמות המחלה מתרחשות בהעדר לחץ תור עיני (IOP) מוגבר.  

 

כתוצאה מכך הערכת הסיכון הקליני והטיפול מאתגרים במיוחד כיון שהטיפול כיום בגלאוקומה מתרכז בהורדת ה- IOP. האסטרטגיה לזיהוי קבוצת חולים זו לצורך מעקב צמוד וטיפול אגרסיבי היא תאורטית ונתונה במחלוקת. גם הפתוגנזה של NTG איננה ברורה.

 

יש הוכחות המעידות על תפקיד התאוריה הווסקולרית של גלאוקומה, כאשר אי ספיקה וסקולרית ואיסכמיה עינית מביאים לדגנרציה של תאי הגנגליון ברשתית ולפגיעה גלאוקומטוטית בשדה הראייה. תומכים בתאוריה זו התצפיות שבעיניים עם NTG יש שכיחות מוגברת של דימומים בדיסקה בהשוואה לסוגים אחרים של גלאוקומה, ושחולי NTG סובלים יותר ממחלות וסקולריות סיסטמיות.

 

שיטה אפשרית אחת להערכה של הסיכון הוסקולרי של העין היא לבדוק את מצב הוסקולריזציה של הרשתית. במחקר קודם הצליחו להראות שהיצרות כללית של קוטר כלי הדם ברשתית הייתה משמעותית יותר בעיניים עם NTG בהשוואה לעיניים בריאות, וכלי דם צרים יותר ב- NTG היו קשורים למדידות גרועות יותר של מדדי גלאוקומה.

 

גם מחקרים אחרים גילו פגיעה בזרימת הדם בעין בעיניים עם NTG. אולם, התכנון של המחקרים שבוצעו עד עתה היו כולם  cross-sectional, דבר שמגביל את יכולתם לקבוע בוודאות את הקשר בין הדגנרציה הוסקולרית של הרשתית ואי הספיקה של הפרפוזיה להתקדמות מדדי הגלאוקומה לאורך זמן.

במחקרים הקודמים הבדיקה של הוסקולריזציה של הרשתית הייתה מבוססת על תוכנות מחשב חצי-אוטומטיות שדרשו מעורבות אנושית משמעותית וזמן עבודה רב, שהיה מלווה בשונות בהחלטות על הדירוג בין הבדיקות ובין הבודקים, למרות הפרוטוקולים עם הסטנדרטיזציה הגבוהה בהם השתמשו.

 

בינה מלאכותית ובמיוחד למידה עמוקה (deep-learning) יעילים במיוחד בבחינת צילומים רפואיים. החוקרים פיתחו לאחרונה מערכת למידה עמוקה לבדיקת קוטר כלי הדם של הרשתית מצילומי פונדוס. גישה חדשה זו לבדיקת כלי הדם של הרשתית יכולה לשמש להערכת הסיכון להידרדרות של NTG.

 

במחקר הנוכחי שהוא מחקר פרוגרסיבי, נקבע הקשר בין מדידות קוטר העורקים והורידים ברשתית באמצעות מערכת הלמידה העמוקה בתחילת המחקר, לבין הסיכון להידרדרות בקבוצת חולים עם NTG. הנחת העבודה הייתה שהידקקות של כלי הדם בבדיקה בתחילת המחקר היא גורם סיכון בלתי תלוי להתקדמות של NTG.

 

החוקרים היו מהונג-קונג, סינגפור ובייג'ין. במחקר נכללו 390 עיניים של 197 חולים עם NTG.  קוטר כלי הדם העורקיים והוורידיים המרכזיים חושבו מצילומי פונדוס בתחילת המחקר באמצעות מערכת למידה עמוקה. עובי שכבת סיבי העצב של הרשתית (RNFL) ושדות הראייה נבדקו כל חצי שנה.

 

נעשה שימוש במודל Cox proportional-hazards להערכת הקשר בין תוצאות בדיקת קוטר כלי הדם של הרשתית לסיכון להתקדמות גלאוקומה. נמצא שבמהלך ממוצע של 34.36 חודשים, 69 עיניים עם NTG המהוות 17.69% היו עם הידקקות פרוגרסיבית של RNFL ו- 22 עיניים המהווים 5.64% היו עם הידרדרות בשדה הראייה.

 

על פי הבדיקה הסטטיסטית, עם תיקון לגיל, מגדר, לחץ תוך עיני, לחץ פרפוזיה ממוצע של העין, לחץ דם סיסטמי, אורך אקסיאלי, MD של שדה ראייה, ועובי RNFL, הוכח שהיצרות של קוטר כלי הדם נמצאת בהתאמה להידרדרות של שדה הראייה.

 

המסקנה של המחקר הייתה שכל הקטנה ב- SD בקוטר כלי הדם העורקיים או הוורידיים הייתה בהתאמה ליותר מ- 30% הגדלה בסיכון להתקדמות הידקקות RNFL ויותר מ- 90% הגדלה בסיכון להידרדרות שדה ראייה במהלך תקופת המעקב.

 

הקטנה של קוטר כלי הדם של הרשתית בחולי NTG הייתה קשורה להתקדמות הגלאוקומה. אי לכך הוכח שלבדיקת קוטר כלי הדם ברשתית באמצעות מערכת למידה עמוקה יש שימוש קליני בהערכת הסיכון להידרדרות בעיניים עם NTG.