מתקצר: פרופ' מרדכי רוזנר

השתלת עדשות תוך עיניות עם עומק חדות מוגדל או עדשות טריפוקליות: סקירה ומטה-אנליזה  
 

עם ההתפתחויות בניתוחי ירוד, יש אפשרויות רבות מאד של עדשות תוך עיניות IOL)) , שמשפרות את איכות הראייה ועם פרופיל בטיחות מוגבר. העדשות להשתלה שנמצאות בשימוש שכיח הינן מונופוקליות, שמאפשרות תיקון של מיקוד יחיד, ויש צורך במשקפיים לתיקון מיקודים נוספים, לרוב לראייה לקרוב ולטווח ביניים.

עדשות להשתלה מולטיפוקליות פותחו כדי למנוע את התלות במשקפיים. עדשות אלה גורמות לדיברגנציה של האור ליותר מאורך מוקד אחד וניתן לחלק את האופטיקה שלהן לשני סוגים: רפרקטורים (refractive ) ודיפרקטורים (diffractive). הן תוכננו מלכתחילה לראייה לקרוב ולראייה לרחוק, אך לא לראייה למרחק ביניים.

החסרונות שלהן כוללים הפחתה ברגישות לניגודיות (contrast sensitivity) ותופעות כמו סנוור (glare) והלו (halo). בגלל הדרישה הרבה לראייה למרחק ביניים ולרגישות משופרת לניגודיות פותח דור חדש של עדשות תוך עיניות. סוג אחד כולל עדשות טריפוקליות שגורמות לדיברגנציה של האור לשלוש נקודות מיקוד וכך מאפשרות ראייה חדה לקרוב, למרחק ביניים ולרחוק.

יש בשוק מבחר של עדשות טריפוקליות. סוג אחר עולל עדשות תוך עיניות עם עומק חדות מוגדל (extended depth of focus). עדשות אלה פועלות בעיקר על ידי פיצול האור לאזור פוקוס מוארך והמשכי שמשפר את איכות הראייה בכל המרחקים.

 

באמצעות טכנולוגיה זו יש אופטימיזציה של הראייה למרחק ביניים, מבלי להשפיע לרעה על חדות הראיה ואיכות הראיה. יש תופעות אופטיות והפרעה לרגישות לניגודיות שהן פחותות בהשוואה לעדשות המולטיפוקליות, ויש גם פחות תופעות של הלו.

בשוק מצוי גם מבחר של עדשות תוך עיניות עם עומק חדות מוגדל. מבחינת היתרונות והחסרונות, הרושם הוא שעדשות תוך עיניות טריפוקליות מאפשרות יותר חוסר תלות במשקפיים במחיר של תופעות פוטיות מרובות יותר, בעוד שעדשות עם עומק חדות מוגדל מאפשרות איכות ראייה טובה יותר במחיר של חדות ראייה לקרוב מופחתת בהשוואה לעדשות הטריפוקליות.

דילמה קלינית זו נבדקה במחקרים קליניים שונים וסקירות השוו בין העדשות המושתלות הטריפוקליות לעדשות עם עומק חדות מוגדל. מטרת המטה-אנליזה הנוכחית היא לסכם את הנתונים של כל המחקרים הפרוספקטיביים שהשוו בין שני סוגי העדשות.

החוקרים היו מכווית, סעודיה, בריטניה, קנדה, וארה"ב.  בוצע חיפוש אלקטרוני שכלל מחקרים שהשוו עדשות תוך עיניות עם עומק חדות מוגדל לעדשות טריפוקליות. התוצאים הראשוניים היו הרפרקציה וחדות הראייה. התוצאים המשניים היו עקומות דפוקוס, אברציות, רגישות לניגודיות, איכות הראייה, הלו וסנוור, חוסר תלות במשקפיים ושביעות רצון של החולים.

 

אותרו סך הכל 22 מחקרים שכללו 2200 עיניים. עדשות תוך עיניות טריפוקליות גרמו לשיפור משמעותי בתיקון הספרי ובאקוויוולנט הספרי בהשוואה לעדשות עם עומק חדות מוגדל. לא היה הבדל בין העדשות בנוגע לתיקון צילינדר. התוצאות של ראייה לקרוב היו טובות יותר עם עדשות טריפוקליות, הן ללא הרכבת משקפיים והן בעת הרכבת משקפיים לרחוק.

 

חדות הראייה לרחוק עם תיקון על ידי משקפיים הייתה טובה יותר בקבוצה של עדשות עם עומק חדות מוגדל, אך לא היה הבדל בחדות הראייה לרחוק ללא משקפיים, בחדות הראייה למרחק ביניים ללא משקפיים, או בחדות הראייה למרחק ביניים בעת הרכבת משקפיים לרחוק.

 

בבחינת עקומת דפוקוס, הייתה עדיפות לעדשות טריפוקליות בראייה לקרוב ולעדשות עם עומק חדות מוגדל בראייה למרחק ביניים. לא נמצא הבדל בין סוגי העדשות בנוגע לאברציות, רגישות לניגודיות, הלו, סנוור ושביעות רצון. עדשות טריפוקליות היו עם יתרון בניקוד של איכות הראייה וחוסר תלות במשקפיים.

 

המסקנה הייתה שעדשות מושתלות טריפוקליות משפרות את הראייה הלא מתוקנת לקרוב יותר מעדשות עם עומק חדות מוגדל. בנוגע לחדות ראייה לא מתוקנת על ידי משקפיים למרחק ולמרחק ביניים, ותופעות של הלו וסנוור, לא היה הבדל משמעותי מבחינה סטטיסטית בין העדשות.