מתקצר: פרופ' מרדכי רוזנר

ניתוח כמותי של בדיקות OCT בחולים עם חומרות שונות של טוקסיות של הידרוקסיכלורוקווין
 

 

להידרוקסיכלורוקווין Hydroxychloroquine (HCQ) יש שימוש נרחב בראומטולוגיה ויש לו תפקיד מהותי בטיפול במחלות אוטואימוניות שכוללות זאבת (לופוס אריתמטוזוס סיסטמי), אריתמטוזוס ראומטואידי, וגם בהפרעות דרמטולוגיות ודלקתיות אחרות. ההתוויות מתרחבות כיון שמשתמשים ב- HCQ כמסייע גם בטיפול בגידולים מסוימים, והוא אף נבדק כטיפול פרופילקטי כנגד זיהומים וירליים מסוימים. 

 

תופעת לוואי לא רצויה מגבילה היא האפשרות לגרום לרטינופתיה באמצעות שינוי היכולת של תאי האפיתל הפיגמנטרי של הרשתית לעבד את הסגמנטים החיצוניים של הפוטורצפטורים שעברו פגוציטוזה. לא רק שהרטינופתיה איננה הפיכה, היא יכולה אף להחמיר לאחר הפסקת הטיפול ב- HCQ.

 

הדבר מצריך מעקב כדי לזהות טוקסיות לרשתית בשלב המוקדם ביותר האפשרי.  הפיתוח של בדיקות אוטומטיות אובייקטיביות ורגישות לזיהוי הסימנים המוקדמים ביותר של טוקסיות לרשתית הכרחי כדי שאפשר יהיה לתת את התרופה בביטחון.

 

כיום האקדמיה האמריקאית לרפואת עיניים ממליצה על מספר בדיקות סובייקטיביות ואובייקטיביות למטרת מעקב אחר רטינופתיה של HCQ ומדגישה את החשיבות של בדיקות OCT. ההמלצה היא לבדוק באופן איכותי צילומי SD-OCT לממצאים של פגיעה פרצנטרלית ב- reflectivity band של ה- ellipsoid zone, היות ונמצאה התאמה בין ממצא זה לרטינופתיה מ- HCQ.

 

אולם, לבחינה איכותית של צילומי OCT יש שני חסרונות עיקריים: ראשית, המסקנה היא סובייקטיבית ומבוססת על ניסיון הבודק, ושנית, היא לא מבטאת באופן מלא את המידע שנאסף בבדיקת ה- OCT וכך הרגישות מופחתת.

 

לעומת זאת לבחינה כמותית של צילומי ה- OCT יש פוטנציאל לזהות שינויים מבניים בעלי משמעות קלינית אשר לא מתבטאים בבדיקה האיכותית.

שינויים בעובי הרשתית נבדקו כבר בעבר בחולים עם רטינופתיה של HCQ ומחקרים קודמים הצביעו על מדידות של צילומי OCT כשיטה בלתי תלויה לזהות שינויים של טוקסיות לרשתית מ- HCQ.

 

במחקר הנוכחי נבדק באיזו מידה מדידות של צילומי OCT מתאימים לחומרת הרטינופתיה מ- HCQ. כדי להקל על פיתוח בדיקות סקר אובייקטיביות לטוקסיות, הרגישות של מדידות עובי רשתית על פי בדיקות OCT ומדידות כמותיות הושוו בקבוצה ללא פגיעה ברשתית לקבוצה עם פגיעה ברשתית בחומרות שונות, עם תשומת לב מיוחדת לקבוצה עם חומרת הפגיעה הנמוכה ביותר.

 

החוקרים היו מה- NIH בארה"ב. המחקר היה פרוספקטיבי, ממרכז רפואי יחיד, התקיים בין אוגוסט 2010 למאי 2017, כלל 85 משתתפים שגילם הממוצע היה 59 שנים, ו- 93% מהם היו נשים.

 

המשתתפים טופלו ב- HCQ במשך 5 שנים לפחות והם חולקו לשתי קבוצות – עם פגיעה וללא פגיעה בהתבסס על הנחיות האגודה האמריקאית לרפואת עיניים משנת 2016. קבוצת הנפגעים חולקה על פי 4 דרגות חומרה בהתאם למידת האיבוד של ה- ellipsoid zone.

 

בדיקות OCT של כל העיניים נבדקו באופן כמותי כדי לחשב את עובי הרשתית הפנימית, עובי הקשתית החיצונית וה- minimum signal intensity (MI).

בוצעה השוואה של הממצאים בין קבוצות החומרה השונות של הפגיעה הטוקסית.

 

ל- 30 מתוך קבוצת המחקר של 85 משתתפים הייתה פגיעה טוקסית ברשתית. נמצאו הבדלים משמעותיים בעובי הרשתית החיצונית וב- MI בין כל אחת מקבוצות החומרה של הפגיעה הטוקסית.

 

שינויים משמעותיים בעובי הרשתית הפנימית נמצאו עבור הקבוצות  השלישית והרביעית ולא עבור הקבוצות הראשונה והשנייה. על פי כל אחד מהמדדים של עובי הרשתית החיצונית ושל MI ניתן היה להבדיל בין הקבוצה ללא פגיעה טוקסית לבין הקבוצה של החומרה הראשונה.

 

המסקנות היו שבדיקה כמותית של צילומי OCT מגלה הבדלים משמעותיים בין עיניים עם וללא פגיעה טוקסית של HCQ באמצעות שני מדדים נפרדים.

כל מדד כמותי אחד מהם מאפשר להבדיל בין עין ללא פגיעה לבין הדרגה המינימלית של פגיעה טוקסית, ולכן יש להם פוטנציאל להיכלל בבדיקות הסקירה של טוקסיות לרשתית בחולים בסיכון.