מתקצר: פרופ' מרדכי רוזנר

משך הזמן עד לאבחנה של חסימת עורק רשתית מרכזי  

 

חסימת עורק רשתית מרכזי central retinal artery occlusion (CRAO) הינו מצב חרום רפואי שמבטא אוטם איסכמי חריף, אשר לרוב גורם לאיבוד ראייה משמעותי בעין אחת.

בחולים מאובחנים ניתן לבצע פעולות משמרות רבות: ניתן לנסות להפחית את הלחץ התוך עיני בעין הפגועה באמצעות טיפות, אצטאזולאמיד, מניטול, עיסוי של העין, ופרצנטזה של הלשכה הקדמית, לנסות להזיז את הקריש, להרחיב את קוטר כלי הדם של הרשתית, או להגביר את חמצון הדם באמצעות שאיפת קרבוגן או חמצן הפרברי. אולם, אף לא אחד מהטיפולים הללו ב- CRAO מקובל על הכל, בגלל השונות הרבה שלהם ויעילותם הנמוכה, כאשר רק חולה אחד מחמישה מצליח לחזור לראיה תפקודית בעין הפגועה.

 

בנוסף לכך, מספר מחקרים מצביעים על כך שהתוצאות לאחר טיפולים אלה הינן אף גרועות יותר מתוצאת המהלך הטבעי. כיום טיפול תרומבוליטי הינו הטיפול המקובל באוטם מוחי איסכמי חריף, והוא נחשב גם כאפשרות מבטיחה לטיפול ב- CRAO, למרות שאין כל הוכחה מדרגה ראשונה לכך.

 

פורסמו מטה-אנליזות גדולות על מחקרי תצפית שדיווחו על כך שמתן טיפול תרומבוליטי לווריד בזמן המתאים מאפשר תוצאות טובות יותר מבחינת הראייה בהשוואה לשיטות טיפול אחרות. אולם, כמו עם אוטם איסכמי מוחי, חלון הזמן לטיפול מוגבל, וכעבור יותר מ- 4.5 שעות אין שיפור משמעותי.

 

בנוסף לכך, כעבור יותר מ- 4.5 שעות הסיכוי לשיפור כה נמוך, שהוא לא מצדיק את הסיכונים של הטיפול, הכוללים סיכוי מוגבר לדימומים מוחיים ואחרים, או אנגיואדמה. למרות שיש צורך במחקר נוסף כדי לברר את הסיכון של סיבוכים אלה בהקשר של CRAO, הם דווחו בשכיחות נמוכה מאד בחולי CRAO  שטופלו בשלב מוקדם.

 

השכיחות הרבה של אבחנה מאוחרת של CRAO לא ארטריטי מונעת את מתן הטיפול. רק מעט מחקרים בעבר, שהיו קטנים בהיקפם, אפיינו את צורות ההגעה לטיפול של חולים אלה במסגרות רפואיות שונות. איפיון כזה יהיה השלב החשוב הראשון לקיצור זמן ההגעה של החולים לטיפול התרומבוליטי.

 

המחקר הנוכחי אסף את צורות ההגעה לטיפול של חולים עם CRAO במוסד רפואי בצפון קליפורניה. החוקרים היו מארה"ב: מניו-יורק, קליפורניה ואוהיו. נבדקו התיקים הרפואיים של החולים עם CRAO מ- 2011 ועד 2020.

המחקר היה רטרוספקטיבי וכלל 484 חולים שהגיעו תוך 30 ימים מהופעת התסמינים והיה עליהם תיעוד מדויק של מועד התחלת התסמינים, זמן ההגעה למוסד הרפואי וזמן ביצוע הבדיקה על ידי רופא עיניים.

נבדקו מאפיינים כמו מועד הופעת התסמינים הראשוניים, מועד המגע הראשון עם גורם במערכת הבריאות, ומועד הבדיקה על ידי רופא עיניים. נאסף גם מידע נוסף בנוגע לגורם הרפואי הראשון אצלו נבדק החולה.

 

נמצא שסך הכל 247 חולים המהווים 51%, יצרו קשר עם גורם רפואי תוך 4.5 שעות מהופעת התסמינים, ו- 86 חולים המהווים 17.8% חיכו יותר מ- 24 שעות. רק 81 חולים המהווים 32.8% מתוך 247 החולים שהגיעו תוך 4.5 שעות, נבדקו על ידי רופא עיניים במסגרת הזמן הזאת, בעוד ש- 172 המהווים 35.5% מבין כל 484 החולים שנכללו במחקר, לא הגיעו לבדיקת רופא עיניים במשך 24 שעות ממועד איבוד הראייה.

הייתה שונות בנוגע לגורם הרפואי אליו הגיעו החולים לראשונה: 292 חולים    המהווים 60.3% נבדקו לראשונה במחלקת מיון כללית ו- 133 המהווים 27.5% נבדקו לראשונה על ידי רופא עיניים. חולים שחורים והיספנים נבדקו לראשונה מאוחר יותר (40.4 שעות בממוצע) בהשוואה לחולים לבנים, אסייתיים, או ממוצא אחר (23.0 שעות בממוצע).

המסקנות היו שלמרות שכמחצית מהחולים עם CRAO במוסד הרפואי בו בוצע המחקר, פנו לעזרה רפואית בטווח חלון הזמן המתאים לטיפול, רובם לא אובחנו עם CRAO על ידי רופא עיניים במסגרת הזמן ההכרחית לקבלת טיפול תרומבוליטי.

 

יש צורך בהסברה לציבור ובייעול תהליכים במסגרות הרפואיות כדי להפחית את הזמן עד לאבחנה של CRAO כדי לאפשר טיפול מרבי.