מתקצר: פרופ' מרדכי רוזנר

שכיחות וגורמי עיוורון בילדים בישראל בין השנים 2014-2020  

 

 

בעולם בערך 1.5 מיליון ילדים עיוורים, ובערך 500,000 ילדים מתעוורים כל שנה, כל דקה מתעוור ילד אחד!  בגלל גורמים גנטיים וסוציואקונומיים קיימת שונות רבה מאד בין אזורים שונים.

 

אפשרויות המניעה והטיפול במחלות גנטיות מוגבלות אך גורמים סוציואקונומיים יכולים להגביל את הנגישות לטיפול רפואי במצבים אחרים. יש חשיבות רבה להתייחסות לעיוורון בילדים, כי הוא משפיע על התפתחות הילד, השכלתו, ואפשרויות התעסוקה שלו בעתיד.

 

לעיוורון של ילד השפעה הרסנית על איכות החיים שלו ושל בני משפחתו. בנוסף לזאת העלות הכספית הגלובלית של עיוורון ילדים במונחים של אובדן יכולת השתכרות גבוהה יותר מהעלות של עיוורון מבוגרים והוערכה לאחרונה ב-  6 עד 27 ביליון דולר.

 

הכרת שינויים במהלך הזמן של אטיולוגיות שונות יכולה לעזור להבהיר קשרים בין גורמי עיוורון בילדים לבין מדיניות בריאות ומניעה ולקדם את הטיפול הרפואי.

 

המטרה של המחקר הנוכחי הייתה לתעד מגמות עכשוויות במהלך 2014 עד 2020, בהיארעות השנתית של אטיולוגיות שכיחות לעיוורון ילדים בישראל, ולהשוותם למצב בעשור קודם.  החוקרים היו מישראל, מחיפה וירושלים. המחקר היה תיאורי ורטרוספקטיבי.

 

הנתונים נלקחו מהמרשם הלאומי של עיוורים בישראל, שכולל נתונים דמוגרפיים, שנת הרישום והאטיולוגיה. התוצאים הראשוני והמשני היו השכיחות של מקרי עיוורון חדשים, והשוואתה לעשור קודם. נמצא שסך הכל יש 4.19 מקרים חדשים של עיוורון ילדים ל- 100,000 בישראל במהלך 2014-2020, עם מגמת עלייה קלה ולא משמעותית מבחינה סטטיסטית. ההיארעות של עיוורון בילדים זכרים ובגיל צעיר יותר הייתה גבוהה יותר.

 

הגורמים המובילים לעיוורון בילדים בישראל היו אנומליות של עצב הראייה (16.9%), דיסטרופיות רטינליות (15.1%), הפרעות אחרות ברשתית (12.4%), ובעיה ראייתית מוחית (10.5%).

 

בהשוואה לעשורים קודמים, שיעור האנומליות של עצב הראייה נשאר יציב, כמו גם סיבות כמו אלביניזם, CVI וניסטגמוס. לעומת זאת ההיארעות של דיסטרופיות רטינליות והפרעות אחרות ברשתית גדלה.

ההיארעות של רטינופתיה של פגות (ROP) , גלאוקומה, ירוד, ואמבליופיה כגורמי עיוורון נשארו נמוכות מאד (0.15, 0.14, 0.09 ו- 0.03 ל- 100,000 בהתאמה).

 

המסקנות היו שהשכיחות של עיוורון ילדים בישראל נשארה יציבה עם עלייה קלה בלבד, שנובעת בעיקר בגלל דיסטרופיות של הרשתית ועליה בהפרעות אחרות ברשתית. הגורמים העיקריים נשארו אנומליות של עצב הראייה ודיסטרופיות של הרשתית.

 

הגורם העיקרי שניתן למניעה – ROP, נשאר נדיר בעקבות הירידה בשכיחות במהלך העשורים הקודמים, כמו גם ירוד, גלאוקומה ואמבליופיה.

 

ממצאים אלה תומכים במאמצים לשפר מדיניות מניעה לאומית במטרה לשפר את המודעות הציבורית ולהגביר יעוץ גנטי לפני הלידה כדי להקטין את השכיחות של דיסטרופיות רטינליות מולדות והפרעות אחרות ברשתית. תוצאות אלה מצביעות גם על הצורך להפנות משאבים למחקר לפיתוח טיפולים גנטיים.