מתקצר: פרופ' מרדכי רוזנר

יתר לחץ-דם עורקי ועובי שכבות הרשתית  

יתר לחץ-דם עורקי מהווה גורם סיכון ראשוני למחלות קרדיו-וסקולריות ולתמותה, ואחראי ל- 19.2% מכל התמותה בעולם. יתר לחץ-דם עורקי מגדיל את התנגודת הוסקולרית ההיקפית וגורם לשינויים מיקרו-וסקולריים במערכות אברים רבות, כולל המוח, הלב, הכליות והעיניים. העיניים הן האבר היחיד בו ניתר לראות את השינויים המיקרו-וסקולריים באופן ישיר ולא חודרני.

יתר לחץ-דם משנה את הסירקולציה של העין: מפחית את צפיפות כלי הדם ברשתית, וגורם כתוצאה מכך לסדרת הפרעות בעין, כמו רטינופתיה היפרטנסיבית, כורואידופתיה, נאורופתיה אופטית וחסימות של כלי דם של הרשתית.

הסימנים העיניים של שינויים היפרטנסיביים של הרשתית כוללים דימומים ברשתית דמויי להבה (flame-shaped) או דמויי כתם (blot-shaped), כתמים בצורת צמר גפן (cotton-wool spots) המבטאים מיקרו-אינפקרטים בשכבת סיבי העצב של הרשתית, תפליטים קשים (hard exudates) ומיקרואנאוריזמות. בדיקות OCT של הרשתית גילו שגם לחולים היפרטנסיביים ללא רטינופתיה היפרטנסיבית שנראית בבדיקה קלינית יש הידקקות של מרכז המקולה, RNFL פריפפילרי מופחת, והידקקות של שכבות תאי הגנגליון והפלקסיפורם הפנימי, בהשוואה לנבדקים בריאים.

המחקרים הקודמים שבדקו את ההשפעה של לחץ הדם ושל יתר לחץ-דם עורקי על עובי הרשתית התמקדו בעיקר בעובייה של כל הרשתית או בעובי שכבות תאי הגנגליון יחד עם הפלקסיפורם הפנימי, וה- RNFL הפריפפילרי, כאשר שאר השכבות לא זכו עד עתה להתייחסות רצינית בנוגע להשפעת לחץ דם עליהן.

מגבלות נוספות של המחקרים הקודמים כללו התבססות על אוכלוסיות המטופלות בבית חולים מסוים, קבוצות מחקר קטנות יחסית ויחסית מעט מדדים נוספים שנבדקו.

במחקר הנוכחי נבדק הקשר בין שכבות הרשתית השונות ללחץ-דם וליתר לחץ-דם באוכלוסייה שנכללה  ב- Beijing Eye Study. תוך שימוש בלמידה עמוקה (deep learning) ומערכת חדשה של (multiple optimal surface segmentation) של תמונות OCT של הרשתית ניתן לזיהות שכבות בודדות של הרשתית. למניעת הטיה ממחלות אחרות שקיימות בו-זמנית, נכללו במחקר רק אנשים ללא מחלות רשתית או עצב ראייה.

בוצעה גם בדיקה של קשרים אפשריים בין תרופות ליתר לחץ-דם ולעובי שכבות הרשתית. התוצאות יוכלו לעזור לקבל מידע נוסף על השפעת יתר לחץ-דם על שכבות בודדות של הרשתית כחלק של מערכת העצבים המרכזית, ותוכלנה לעזור בהגדרת הערכים הנורמליים של עובי שכבות בודדות של הרשתית והמקולה כתלות בלחץ הדם או לחץ הדם העורקי. כך יוכלו אולי לשמש לשיפור הזיהוי והטיפול במחלות רשתית ועצב ראייה.

החוקרים היו מארה"ב (איווה, אינדיאנה), סין, גרמניה ושוויץ. במחקר נכללו 2,237 משתתפים שגילם הממוצע היה 61.8 שנים. העובי הממוצע של RNFL היה 31.1 מיקרון, של שכבת תאי הגנגליון היה 39.7 מיקרון, של השכבה הפלקסיפורמית הפנימית היה 38.4 מיקרון, של השכבה התאית הפנימית היה 34.8 מיקרון, של השכבה הפלקסיפורמית החיצונית היה 28.1 מיקרון, של השכבה התאית החיצונית יחד עם ה- external limiting membrane היה 79.2 מיקרון, של האזור האליפסואידי (ellipsoid zone) היה 22.9 מיקרון, של הסגמנטים החיצוניים של הפוטורצפטורים היה 19.2 מיקרון, ושל האפיתל הפיגמנטרי של הרשתית יחד עם ממברנת ברוקס היה 20.7 מיקרון.

בבדיקה רבת משתנים נמצאה התאמה בין יתר לחץ-דם סיסטולי ודיאסטולי גבוהים יותר לבין שכבת תאי גנגליון דקה יותר ועיבוי רב יותר של השכבה התאית הפנימית, לאחר תיקון לגיל, מגדר, ואורך אקסיאלי. לחץ-דם סיסטולי גבוה יותר היה קשור גם להידקקות רבה יותר של שכבת הסגמנטים החיצוניים של הפוטורצפטורים, ולחץ-דם דיאסטולי גבוה יותר היה בהתאמה ל- RNFL דק יותר.

עבור עלייה בלחץ-דם סיסטולי/דיאסטולי ב- 10 מ"מ כספית, השתנו ה- RNFL, שכבת תאי הגנגליון, השכבה התאית הפנימית, והסגמנטים החיצוניים של הפוטורצפטורים ב- 2.0, 3.0, 1.5, ו- 2.0 מיקרון בהתאמה.

המסקנות היו שעובי ה- RNFL, שכבת תאי הגנגליון, והסגמנטים החיצוניים של הפוטורצפטורים היה בהתאמה ישרה ללחץ–דם גבוה יותר, בעוד שעובי של שכבות הרשתית החיצוניות לא היו בהתאמה משמעותית ללחץ הדם. ממצאים אלה יעזרו להגדיל את היכולת לזהות באופן מורפומטרי מחלות רשתית באמצעות בדיקות OCT.