17.03.2024 |
Van Der Star L, Vasiliauskaite I, Oellerich S, Groeneveld-Van Beek EA, Ghaly M, Laouani A, Vasanthananthan K, Van Dijk K, Dapena I, Melles GJ, Kocaba V
מתקצר: פרופ' מרדכי רוזנר
השתלת ממברנת באומן כטיפול חודרני מינימלי עבור המקרים המאתגרים ביותר של קרטוקונוס
קרטוקונוס הוא מחלה מולטיפקטוריאלית מורכבת עם אקטזיה של הקרנית. טיפולים חודרניים מקובלים לקרטוקונוס מתקדם עם הסיבוכים התוך ניתוחיים והאחר-ניתוחיים תוארו היטב במהלך העשורים האחרונים.
בשנת 2011 הציגו המחברים של המאמר הנוכחי, גישה פחות חודרנית עבור קבוצת חולים מאתגרת זו, שהייתה השתלת ממברנת באומן בתוך כיס סטרומלי בקרנית - Bowman layer inlay transplantation.
השתלת ממברנת באומן הוצגה כחלופה ל- PK ול- DALK כטיפול במקרים מתקדמים של קרטוקונוס. בגלל האתגר הניתוחי הכרוך בדיסקציה של קרניות דקות של חולי קרטוקונוס כדי להכין כיס להשתלת ממברנת באומן, הוצגה לאחרונה טכניקה פשוטה יותר של השתלת ממברנת באומן על שטח הפנים של הקרנית לאחר הסרת האפיתל - Bowman layer onlay transplantation.
הסכנה העיקרית בהשתלה לכיס בסטרומה היא בגרימת פרפורציה ללשכה הקדמית שתיצור הידרופס איאטרוגני. בהשתלה על פני הקרנית לאחר הסרת האפיתל נמנע סיכון כזה והקרנית נשארת שלימה, למעט האפיתל שמוסר.
לגישה כזו, אם תצליח, יתרונות חשובים על טכניקות השתלה מקובלות כמו DALK ו- KP שהן בעלי סיכון רב לסיבוכים, במיוחד במצבים של קרטוקונוס מתקדם. הטיפול בקרטוקונוס מתקדם עשוי מסובך במיוחד בגלל השונות הקלינית הרבה שלו.
יש להתחשב בקריאות הקרטומטריות ובמיקום לא מרכזי של הקונוס ולמקם את השתל בהתאם, דבר שעלול לגרום לסיכון מוגבר של הפרעה לאפיתליזציה.
המטרה של המחקר הנוכחי הייתה לתאר את התוצאות ב- 21 מקרים עם קרטוקונוס מתקדם שעברו השתלת ממברנת באומן על פני הקרנית ולהשוות את התוצאות בקבוצה של קרטוקונוס פחות מתקדם (קבוצה I, עם קרטומטריה מרבית קטנה מ- 69 דיופטר לפני הניתוח) עם אלה שבקבוצה עם קרטוקונוס מתקדם (קבוצה II, עם קרטומטריה של 69 דיופטר או יותר לפני הניתוח).
המטרה העיקרית של ביצוע הניתוח של השתלת ממברנת באומן על פני הקרנית הייתה לאפשר טיפול ללא סיכון של מיקרופרפורציה שישיג התייצבות של הקרנית, ויאפשר המשך הרכבה של עדשות מגע ו/או שמירה של חדות הראייה שהושגה עם עדשת מגע.
החוקרים היו מהולנד. המחקר היה פרוספקטיבי, על סדרת מקרים שעברו ניתוח השתלת ממברנת באומן על פני הקרנית. לאחר הסרת האפיתל, נפרס על פני הקרנית שתל יחיד או כפול של ממברנת באומן, ולאחר שהתייבש, הונחה עליו עדשת מגע טיפולית רכה שהושארה עד להשלמת האפיתליזציה של השתל.
חדות הראייה הטובה ביותר באמצעות משקפיים ו/או עדשת מגע, טומוגרפיה של הקרנית, ושיעור הסיבוכים לאחר הניתוח נבדקו כל המקרים ובחלוקה לשתי התת-קבוצות בהתאם לקרטומטריה המרבית לפני הניתוח. המעקב נמשך בין 6 ל- 36 חודשים (בממוצע 21 חודשים).
הממצאים הראו שכל 21 הניתוחים הושלמו ללא אירועים חריגים. הקרטומטריה המרבית השתנתה בממוצע מ- 76 דיופטריות לפני הניתוח, ל- 72 דיופטריות בבדיקת המעקב האחרונה, 6 חודשים עד 36 חודשים לאחר הניתוח.
הקרטומטריה המרבית פחתה ב- 6 דיופטריות בקבוצה II, אך לא השתנתה בקבוצה I. חדות הראייה המיטבית באמצעות משקפיים נשארה יציבה עבור קבוצה I והשתפרה מ-0.8 logMAR ל- 0.4 logMAR אחרי הניתוח בקבוצה II.
חדות הראייה המיטבית באמצעות עדשת מגע נשארה יציבה. במהלך השבועות הראשונים שלאחר הניתוח, בשתי עיניים היה צורך למקם מחדש את שתל ממברנת הבאומן בגלל הסרה לא מתוכננת של עדשת המגע, וב- 4 עיניים היה צורך בהשתלה חוזרת של שתל ממברנת באומן בגלל חוסר באפיתליזציה מלאה. בעין אחת היה צורך בהשתלה חוזרת של ממברנת באומן 12 חודשים לאחר הניתוח בעקבות ארוזיה טראומטית של הקרנית.
כל העיניים עברו אפיתליזציה מחדש מושלמת על פני שתל ממברנת הבאומן בבדיקת המעקב האחרונה.
המסקנה הייתה שהשתלת ממברנת באומן על פני שטח הקרנית לאחר הסרת אפיתל היא פעולה ניתוחית חודרנית באופן מזערי, שכולה חוץ עינית, ומאפשרת השטחה של הקרנית בשיעור של עד 6 דיופטריות בעיניים עם קרטוקונוס מתקדם.
היא מאפשרת להמשיך להרכיב עדשות מגע סקלרליות וכך לשמור על חדות הראיה המיטבית בעזרת עדשות המגע.