מתקצר: פרופ' מרדכי רוזנר

הפנדמיה של וירוס הקורונה ב- 2019 גרם לתקופות עם הפסקה פתאומית בגיוס ואספקה של שתלי קרנית. משבר לא צפוי זה הציף את הצורך לפתח אסטרטגיות חליפיות שיאפשרו להתגבר על השפעת גורמים שונים המפחיתים את הזמינות שתלי קרניות.

בהתבסס על נתונים סטטיסטיים של בנקי עיניים מארה"ב, איטליה, הודו וברזיל, שעורי ההשלכה של שתלים שהיו בתחילה מתאימים להשתלה משתנים מאד ונעים בין 10% ל- 50%. נושאים שונים הקשורים לייצור תמיסות השימור של הקרניות יכולים גם הם לגרום להפרעות משמעותיות באספקת שתלי קרנית בכל העולם.

בגלל ששתלי קרנית נחשבים למתאימים להשתלה רק במשך שבועיים בקור של 4 מעלות צלסיוס או במשך 4 שבועות ב- -32 מעלות צלסיוס, יש לחפש שיטות שיאפשרו שימור שתלי קרניות לפרקי זמן ארוכים יותר.

שימוש בטכניקות לשימור ממושך יותר יפחית את כמות הקרניות המושלכות ללא שימוש ויגדיל את המאגר של שתלי קרנית ואת זמינותם לצרכי השתלות קרנית שיחזירו ראייה.

באופן מסורתי, צפיפות תאי האנדותל endothelial cell density (ECD) לאחר אחסנה של שתל קרנית נחשבת למדד העיקרי לבחירת השתל המתאים בבנק עיניים. אולם, תאי אנדותל חיים לא נדרשים בניתוחי anterior lamellar Keratoplasty (ALK). דהידרציה של רקמה בשיטת ליפיליזציה (lyophilization), אף על פי שאיננה מתאימה לשימור האנדותל, מאפשרת שימור שתלי סטרומה של קרנית שמתאימים  לניתוחי אפיקרופקיה (epikeratophakia) שהינם למעשה סוג של ALK.

לאחרונה נבדקה בבנק העיניים של ונציה האפשרות לבצע דהידרציה של רקמות קרנית עבור ניתוחי ALK. נמצא שהרקמה נשמרה עד לששה חודשים, ושההידרציה מחדש של קרניות שעברו דהידרציה לא משפיעה על התכונות הביומכניות והמולקולריות שלהן.

למרות שנבדקו גם חלופות לרקמות קרנית עבור קרטופלסטיקה דחופה, אין הוכחות מוצקות שתומכות בשימוש בחלופות אלה ב- ALK באינדיקציות אלקטיביות כמו טיפול בקרטוקונוס.

המטרה של המחקר הנוכחי הייתה להשוות את התוצאות לאחר השתלת קרנית בחולי קרטוקונוס, בין deep anterior lamellar keratoplasty (DALK) עם שימוש בשתל שעבר דהידרציה לצורך שימורו לבין שתל שנשמר באופן הרגיל. החוקרים היו מאיטליה ומערב הסעודית.

המחקר היה פרוספקטיבי עם רנדומיזציה ובוצע במרכז רפואי יחיד באיטליה. נכללו במחקר 60 חולים עם קרטוקונוס שהיו בני 18 שנים או יותר, ותוכננו לעבור ניתוח DALK אלקטיבי. הם חולקו באופן אקראי במהלך הניתוח לקבלת שתל לאחר דהידרציה או שתל לאחר שימור שגרתי.

30 חולים היו בכל קבוצה. התוצא העיקרי היה חדות הראייה המתוקנת המיטבית שנה לאחר הניתוח. התוצאים המשניים היו מידת האסטיגמטיזם, צפיפות תאי האנדותל ושיעור הסיבוכים.

הממצאים היו, שחדות הראייה המתוקנת הטובה ביותר לא הייתה שונה באופן משמעותי מבחינה סטטיסטית בשתי הקבוצות כעבור 6 חודשים וכעבור שנה. לא היה הבדל משמעותי מבחינה סטטיסטית בין הקבוצות גם מבחינת האסטיגמטיזם וצפיפות תאי האנדותל בכל נקודות הזמן שנבדקו.

במהלך שלושת הימים שלאחר הניתוח, הייתה ארוזיה בעשרה מנותחים (33%) שקיבלו שתל שנשמר באופן שגרתי לעומת 29 חולים (97%) שקיבלו שתל לאחר דהידרציה. האפיתליזציה הושלמה תוך 7 ימים בכל החולים בשתי הקבוצות. המסקנות היו שיש הוכחה לכך ששתלי הקרנית שעברו דהידרציה אינן טובות פחות מהשתלים שנשמרו בצורה השגרתית בניתוחי DALK.

שמירת שתלי הקרנית בדהידרציה הינה טכניקה טובה שמשמרת את שתלי הקרנית לתקופה ארוכה ומגדילה את הניצולת של הקרניות הזמינות להשתלה.