Elhusseiny AM, Chauhan MZ, Jabbehdari S, Alshammari N, Jong A, Phillips PH, Sallam AB
Using Real-World Data to Assess the Association of Retinal Detachment With Topical Pilocarpine Use
Am J Ophthalmol 2025;271:1–6

למאמר המלא

טיפות עיניים של פילוקרפין משמשות ברפואת עיניים מזה יותר ממאה שנים. הם היו בעבר אחד הטיפולים העיקריים בגלאוקומה. כיום פילוקרפין כבר לא משמש בדרך כלל כטיפול בגלאוקומה, בגלל תופעות הלוואי שלו בעיניים ובגלל פיתוח תרופות אחרות להורדת לחץ תוך עיני, אולם גובר השימוש בטיפות פילוקרפין בריכוז של 1.25% כטיפול מאושר בפרסביופיה. מנגנון הפעולה של טיפות פילוקרפין כולל אגוניזם (agonism) לרצפטור המוסקריני M3, שמוביל להגברת הניקוז הטרבקולרי על ידי כיווץ השרירים הסיליאריים באזור ה- scleral spur. בטיפול בפסביופיה, הפילוקרפין מכווץ את האישונים וכך מגביר את עומק החדות ומשפר את חדות הראייה לקרוב. מחקרים שפורסמו לאחרונה The recent Near Eye-vision Acuity Restoration (NEAR) trials, הראו שגם פילוקרפין בריכוזים נמוכים של עד 0.4% משפרים באופן יעיל ראייה לקרוב מבלי לפגוע בראייה לרחוק. דווח על חוסר נוחות בעיניים בעקבות טיפול בטיפות פילוקרפין, וכן גירוי לחמית כאב ראש, גרימת ירוד, אובאיטיס ומשיכה של הרשתית המקולרית על ידי הזגוגית. היו דיווחים על הפרדות רשתית רגמטוגנית בחולים שטופלו בפרסביופיה באמצעות טיפות פילוקרפין, אולם אלה היו רק מספר תיאורי מקרים שלא מאפשרים לדעת את השכיחות  של אירועים אלה ואת גורמי הסיכון שלהם. המחקר הנוכחי מדווח על השכיחות וגורמי הסיכון של היפרדות רשתית רגמטוגנית בחולים המטפלים בטיפות פילוקרפין בהתבסס על מאגר מידע קליני גדול. נעשה גם ניסיון לקבוע את הסיכון להיפרדות רשתית בחולים שמטפלים בפילוקרפין ואשר יש להם גורמי סיכון כמו קוצר ראייה, דגנרציה מסוג לטיס, דגנרציה של הזגוגית וניתוח ירוד בעבר.

החוקרים היו מארה"ב (ארקנסאו ומסצ'וסטס) וממצרים. המחקר היה רטרוספקטיבי. החוקרים השתמשו ברשת מחקרית של רישומי בריאות אלקטרוניים (TriNetX) כדי לבדוק את הסיכון להיפרדות רשתית רגמטוגנית לאחר טיפול בפילוקרפין. קבוצת המחקר העיקרית כללה חולים מעל גיל 40 שקיבלו פילוקרפין בפעם הראשונה כטיפול בפרסביופיה. קבוצת הביקורת כללה חולים עם פרסביופיה שהחלו לטפל בטיפות דמעות מלאכותיות ללא כל דיווח על טיפול בפילוקרפין בתקופת המחקר. בוצעה התאמה של שתי הקבוצות בדמוגרפיה, מחלות סיסטמיות וגורמי סיכון ידועים להיפרדות רשתית.

נמצא שהסיכון להיפרדות רשתית רגמטוגנית במהלך 3 חודשים היה גבוה יותר באופן משמעותי בקבוצה שטופלה בפילוקרפין (0.53%) בהשוואה לקבוצת הביקורת (0.25%). הסיכון להיפרדות רשתית רגמטוגנית במהלך 6 חודשים נשאר גבוה יותר באופן משמעותי בקבוצה שטופלה בפילוקרפין (0.60%) בהשוואה לקבוצת הביקורת (0.31%). במהלך שנה גדל הסיכון בקרב המטופלים בפילוקרפין ל- 0.78% והיה 0.33% בקבוצת הביקורת. במודל קוקס לחישוב הסיכונים הפרופורציונליים ניתן היה לראות שהשימוש בפילוקרפין היה כרוך בהגדלה פי 3.14 בסיכון להיפרדות רשתית בהשוואה לקבוצת הביקורת. גורמי סיכון נוספים להיפרדות רשתית רגמטוגנית היו מגדר גברי, קוצר ראייה, דגנרציה של הזגוגית, דגנרציה של הרשתית מסוג לטיס ופסאודופקיה. המסקנה הייתה שיש סיכון מוגבר להפרדות רשתית רגמטוגנית בעקבות טיפול בטיפות עיניים פילוקרפין בפרסביופיה.